דלק חברת הדלק נ' בסאם ואח'

החלטה

להכרעתי בקשה לסילוק על הסף של התובענה שהגישו הנתבעים.

עניינה של התובענה הינו בזכויות בתחנת הדלק המצויה בצומת יבור, סמוך לכבל, (להלן: "תחנת הדלק" או "התחנה"), במקרקעין הידועים כחלק מחלקות 33-32 בגוש 19613. (להלן: "המקרקעין").

התביעה במקורה הוגשה נגד מר פואד סלים ז"ל (להלן: "המנוח") אביהם המנוח של הנתבעים, ולאחר פטירתו הוגשה נגד הנתבעים, כיורשיו.

בין התובעת לבין המנוח התנהלו הליכים משפטיים קודמים.

העובדות הצריכות לעניין:

המנוח הציג עצמו כבעלים של זכויות במקרקעין עליהם הוקמה לימים תחנת הדלק. הזכויות במקרקעין רשומות עד עצם היום הזה ע"ש עזבון המנוח אחמד מוחמד עיסא טהא, עבד מצטפא חוסין ריאן (אשר נפטר אף הוא לטענת התובעת), וגם על שם עיזבון המנוח חסן מצטפא חוסין בדאח.

לטענת הנתבעים הבעלות במקרקעין ו/או בתחנת הדלק אינה ולא היתה מעולם של המנוח, וכי מכל מקום אם היתה לו זכות כזו היא פקעה עם פטירתו.

ביום 2.4.83 נחתם הסכם שותפות בין המנוח ובין מר עבדו סאמי דיאב (להלן: "דיאב") שבמטרה להקים תחנת הדלק; בהסכם הצהיר המנוח כי הוא הבעלים ו/או המחזיק הבלעדי של המקרקעין. ביום 9.11.87 חתמו המנוח ודיאב על הסכם לפירוק השותפות ובידי המנוח לבדו נותרו מלוא הזכויות לשימוש וחזקה במקרקעין. המנוח חתם על הסכם נוסף עם צד ג' להקמת תחנת דלק על המקרקעין.

היחסים בין התובעת למנוח הועלו על הכתב בארבעה הסכמים:

הסכם מיום 1.6.85 בין התובעת, המנוח ודיאב שמהותו שותפות להקמת תחנת הדלק.

הסכם מיום 13.11.90 בין התובעת לבין המנוח למכירת מחצית מזכויות המנוח במקרקעין לתובעת.

הסכם מיום 13.11.90 בין התובעת לבין המנוח המסדיר את הקמת תחנת הדלק, ניהולה, הפעלתה וחלוקת הרווחים מהפעלתה.

הסכם מיום 21.10.91 בין התובעת לבין המנוח ובהתאם לו השכירה התובעת למנוח את זכויותיה בתחנת התדלוק, לתקופה של חמש שנים.

לטענת התובעת הפר המנוח את ההסכמים ומשכך הגישה ביום 5.2.97 תביעה נגד המנוח (ת.א. 147/97) שנמחקה בהמשך מחוסר מעש ביום 1.3.04 (להלן: "התביעה הראשונה").

ביום 14.2.06 הוגשה התביעה דנן, ולאחר שהמנוח הלך לעולמו הוגשה ביום 2.2.09 התביעה המתוקנת נגד הנתבעים, אותה מבקשים הנתבעים לסלק על הסף.

יאמר כי כיום מופעלת תחנת הדלק ע"י המבקש 3.

טענות המבקשים:

הבקשה לסילוק התביעה על הסף נסמכת על ארבעה נימוקים עיקריים:

התיישנות: התביעה התיישנה מאחר שהיא עוסקת בעילות שאירעו למן 1985 ועד 1998, קרי לכל המאוחר לפני 11 שנים; לגישת המבקשים ניהול התביעה הראשונה לא עצר את מרוץ ההתיישנות מאחר שעילות התביעה הראשונה אינן זהות לעילות התביעה דנן.