דכטייב נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת בימ"ש קמא שלא לבטל פסה"ד ולחילופין ערעור על העונש.

פסה"ד נושא הערעור ניתן לפני כ-3.5 שנים וב-24.8.10 הוגשה בקשה לבימ"ש קמא לביטולו.

במסגרת הבקשה לביטול ציין ב"כ המערער כי סיבת אי התייצבות המערער לדיון בבימ"ש קמא נובעת מסיבות אישיות רפואיות שרק מטעמי צנעת הפרט לא פורטו בכתובים.

כמו כן ציין באותה בקשה כי המערער לא אחז בהגה מזה תקופה של 3 שנים ולא ידע שעליו לבצע הליך של הפקדת רישיון לצורך ריצוי הפסילה שניתנה בבימ"ש קמא.

לבקשה לא צורף תצהיר, לא צורפו מסמכים רפואיים התומכים בבקשה, לא ניתן לדעת אימתי נודע למערער פסה"ד נושא הערעור והאם היה צריך להגיש בקשה להארכת מועד אם לאו.

בנסיבות אלה אני מוצאת החלטת בימ"ש קמא אשר דחה הבקשה לביטול פסק הדין, כהחלטה נכונה על פי חומר שהיה בפניו.

לא רק זאת אלא בבקשת הערעור חוזר ב"כ המערער על נימוקי הבקשה לביטול פסק דין. גם במקרה זה לא צורפו מסמכים רפואיים, לא צורף תצהיר ולמעלה מן הצורך, המערער לא התייצב היום, לא התייצב בישיבה אחת והיום בפתח הדיון הודיע בא כוחו כי המערער נקלע למצב חירום בעבודה ולא הגיע.

לא אוכל לקבל טענה זו. לא אוכל לקבל נימוק זה כנימוק שיש בו כדי להצדיק אי התייצבות

לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום ד' אייר תשע"א, 08/05/2011 במעמד הנוכחים.

נגה אהד, שופטת בכירה

הוקלד על ידי: מטי פרנקו-אהרון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: