דכוור נ' סאבא

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית לחיוב הנתבע בתשלום שכר טרחה בגין השירותים שהעניק לו התובע בין השנים 2001 – 2003 כאשר ייצג אותו מול פקיד השומה של מס הכנסה עקב פסילת ספריו של הנתבע ומאוחר יותר כאשר הכין עבורו כתבי טענות בהליך הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה.

טענות הצדדים וגדר המחלוקת:

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בתקופה הרלוונטית לתובענה היה התובע חשבונאי ויועץ מס מוסמך בעל משרד עצמאי בכפר תרשיחא.

ביום 7.6.01 נערכה ביקורת ניהול ספרים ע"י נציגי מס הכנסה בעסקו של הנתבע, ועפ"י ממצאי הביקורת נתגלה אי רישום תקבולים מסוימים בספרי העסק. בעקבות כך, פנה הנתבע אל התובע ביום 30.6.01 וייפה את כוחו על מנת שייצג אותו ויטפל בעניין פסילת הספרים אל מול פקיד השומה, כאשר פרטי ההסכם סוכמו בין הצדדים בעל פה.

במסגרת השירות שניתן לנתבע ביצע התובע מספר פעולות אל מול פקיד השומה עד שבסופו של דבר נתקבלה תשובתו של האחרון ובה דחה את טיעוני הביקורת והוחלט בה לפסול את ספריו של הנתבע לשנת 2001.

בעצה אחת עם הנתבע, הגיש התובע לבית המשפט המחוזי בחיפה הודעת ערעור וכתבי טענות נוספים אשר הוכנו ונערכו ע"י התובע ונחתמו ע"י הנתבע, אלא שהנתבע בחר בסופו של דבר שלא להמשיך בבירור הערעור והגיע להסדר עם מס הכנסה.

בשל כל אלה, טוען התובע כי על הנתבע לשלם את שכר הטרחה שסוכם ביניהם, בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

לעומת זאת, הנתבע אינו מכחיש אף פעולה מהפעולות בהן נקט התובע אל מול פקיד השומה, ואינו מכחיש כי כתבי הטענות שהוגשו בהליך הערעור בבית המשפט המחוזי, אכן הוכנו ונערכו ע"י התובע. ואולם, הנתבע טוען כי התובע נהג כלפיו בצורה רשלנית בכך שהכניס אותו להרפתקה מיותרת ובכך שהפקיר אותו בשלב המכריע של הדיון בערעור עת הודיע לו כי אין הוא יכול לייצגו בדיון שעתיד היה להתקיים בבית המשפט.

עוד טוען הנתבע, כי מעולם לא סוכם על גובה שכר הטרחה שיש לשלם לתובע וכל אשר סוכם הוא, כי שכר הטרחה יהיה תלוי בהצלחת הטיפול (ביטול החלטת פקיד השומה בדבר פסילת ספרים), ומאחר שההצלחה המיוחלת לא הושגה הרי שלא מגיע לתובע תשלום כלשהו.

אלא שעיקר לענייננו מבין טענות ההגנה היא הטענה המקדמית של הנתבע בדבר התיישנות התביעה.

דיון והכרעה:

לעניין ההתיישנות טוען הנתבע, כי עילת התביעה נולדה בחודש יוני 2001 כאשר פנה לראשונה לתובע על מנת שייצג אותו ויטפל בעניין פסילת הספרים אל מול פקיד השומה - ולראיה, התובע עצמו דרש במכתב ההתראה ששלח אליו בשנת 2005 תשלום שכר טרחה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מחודש יוני 2001.

בניגוד לו טוען התובע כי עילת התביעה נולדה מאוחר יותר.

בהקשר לטענה זו התובע העלה מספר גרסאות עובדתיות שאינן מתיישבות ביניהן לגבי המועד בו נולדה עילת התביעה.

כך למשל, בסעיף 19 לכתב התביעה וגם בסעיף 17 לתצהיר העדות הראשית טוען התובע שסוכם בינו לבין הנתבע כי האחרון ישלם את שכר הטרחה ביום הגשת הערעור לבית המשפט, קרי בתאריך 29/5/02.

לעומת זאת, וכנראה בשל העלאת טענת ההתיישנות בכתב ההגנה, טוען התובע בסעיף 22 לתצהיר העדות הראשית שלו, כי "עילת התביעה נולדה עפ"י המוסכם ביום 1/3/03, היום שבו התחייב הנתבע לשלם את שכר הטרחה".

הנה כי כן, התובע העלה שתי גרסאות עובדתיות סותרות לגבי המועד בו נולדה עילת התביעה, ולעניין זה הציג שני מועדים שונים בתכלית שנועדו כביכול לביצוע התשלום, מועד אחד בתאריך 29/5/02 עם הגשת הודעת הערעור, ומועד אחר ביום 1/3/03 עם סיום הייצוג של הנתבע.

לעניין זה אוסיף, כי התובע אינו יכול להיבנות מדברי הנתבע, לפיהם תשלום שכר הטרחה הותנה בהצלחת התובע לבטל את הגזירה – ומתוקף כך המועד לתשלום נועד להיות ב- 1/3/03 הוא המועד בו הופסק הייצוג – מקום בו התובע חולק על טיעון זה ודוחה אותו.

התובע טוען לחילופין, כי התחמקותו של הנתבע מתשלום החוב בגין שכר טרחה מקורה בניסיון שלו לרמות ולהונות אותו, ולכן מניין תקופת התיישנות מתחיל מהיום בו נודע לו אודות התרמית בשנת 2005.