דיעי נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

בזיקה להחלטה מיום 6.3.14 והיות וב"כ העוררת לא הגישה כל הבהרה או בקשה או הודעה לא במועד שנקבע ולא בכלל, הגעתי למסקנה כי הערר מוטעה ונעדר עילה.

הזכאות לקצבה החודשית מותנית בקבלת המענק החד פעמי המוזכר בערר ובתצהיר העוררת או בהתקיים שאר התנאים קרי עמידה בהוכחת שהייה במחנה או גטו מוכרים. מדובר בחלופות שונות המקנות כל אחת בפני עצמה את הזכאות לקצבה.

אין חולק שהעוררת עדיין לא קיבלה מענק חד פעמי לניצולי שואה ששהו בגטו במחנה שעבדו בו בעבודת פרך ברם זו החלופה שהיא החליטה ללכת בה ולהסתמך עליה.

אין גם חולק שהיא לא נדחתה מהטעם לעיל (כלומר היא לא נדחתה מהטעם לפיו לא קיבלה את המענק) ולכן ככל שתקבל מענק כזה המקנה זכאות לקצבה, היא גם תקבל את הקצבה אלא שהערר מוקדם (וגם התביעה מוקדמת שכן אין תביעה לפני שיש עילה).

העוררת נדחתה בגין החלופה השניה והיא הוכחת שהייה במחנה או גטו מוכרים, הוכחה בה צריך לעמוד רק מי שאיננו מבקש להתבסס על קבלת המענק.

אלא שאין בערר לא טענה ולא בדל טענה כנגד נימוק הדחייה ואין שום גרסה בתצהיר העוררת בעניין זה וכל מה שיש זו טענה שהתביעה נדחתה עוד לפני שהוכרעה הבקשה לקבלת קצבה.

כאמור, כל אחת מהחלופות לקבלת קצבה עומדת בפני עצמה, העוררת איננה טוענת כי ההחלטה לפיה לא הוכיחה שהייה במחנה או גטו מוכרים מוטעית לגופה ואיננה מספקת גרסה פוזיטיבית בעניין זה. מכל מקום, הטענה כי החלטת המשיבה מוקדמת נדחית. ככל שהעוררת תזכה למענק החד פעמי המקנה זכאות לקצבה, היא גם תקבל אותה ללא קשר לדחיית החלופה השנייה ואם לא כך יקרה, תהיה זכאית אז להגיש ערר מתאים.

הערר (המופנה כנגד מועד מתן החלטת המשיבה שצורפה אליו) נדחה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בנקודה משפטית ותוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ד, 23 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: