דיסקונט ליסינג בע"מ נ' ע.ס.מ. - עפר, סלילה, מאגרי מים בע"מ

החלטה

הנתבעת מס' 1 היא חברת ע.ס.מ. עפר סלילה מאגרי מים בע"מ [להלן: "החברה"]. הנתבעים 2-5 ערבו לטובת החברה לתשלום כל סכום כסף המגיע לתובעת, על פי כתבי הערבות המצורפים כנספחים ו'-ט' לכתב התביעה.

הנתבע 2 הוא מנהלה של החברה [ להלן: "המבקש" ], כמפורש ברישא לתצהירו התומך בבקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן, נשוא החלטה זו, כנגד תביעת התובעת, היא חברת דיסקונט ליסינג בע"מ, שהוגשה ב"סדר דין מקוצר".

עניינה של התביעה הוא בחוב החברה לתובעת, שלעצמו, אינו מוכחש; החברה חתמה על הסכם שכירות מימונית עם התובעת ביום 03.04.06 לרכישת מוביל עפר, כאשר על פי ההסכם החזר העלות נפרס ל-60 תשלומים [ ראה נספח א' לכתב התביעה, להלן: "ההסכם"].

החברה שילמה את התשלומים כסדרם עד שנקלעה לקשיים כלכליים [ ראה סעיף 5 לתצהיר המבקש ]; כתוצאה מאותם קשיים כלכליים החברה לא עמדה בתשלומים החודשיים כסדרם וסך חוב הפיגורים בגינם עמד על סך של -.87,000 ₪.

החברה פנתה לתובעת בבקשה להגיע להסדר אשר יאפשר לה לפרוע את החוב ואת חוב הפיגורים במלואו [ ראה סעיפים 6-7 לתצהיר ].

ביום 01.07.09 נחתם הסכם חדש בין החברה והתובעת, נספח ג' לכתב התביעה [ להלן: "הסדר החוב" ].

בהסדר החוב הכירה החברה בחובה כלפי התובעת, התחייבה לפרוע את סכום החוב ב-16 תשלומים שווים ורצופים, הצהירה כי יש באפשרותה לעמוד בפירעון התשלומים והתחייבה להפקיד 16 המחאות בידי ב"כ התובעת; בנוסף, החברה התחייבה לוותר על כל טענה ו/או דרישה בכל הקשור במישרין או בעקיפין לסכום החוב [ ראה סעיף 6 להסכם ].

לטענת החברה בהסדר החוב הסכימה התובעת לשחרר את הערבים אשר חתמו על כתבי הערבות בגין ההסכם [ הנתבעים 3-5 ] ולהסתפק בערבות המבקש בלבד, על כן יש לראותם כמשוחררים מערבותם.

עוד טוענת החברה כי על אף האמור בהסדר החוב, היא הודיעה לתובעת כי אפשר ולא תוכל לעמוד בתשלומים בשל מצבה הכלכלי וכי היא מבקשת כי התובעת תדחה את התשלום למועד מאוחר יותר.

החברה לא מכחישה כי לא הפקידה את ההמחאות בידי ב"כ התובעת אך לטענתה אין בכך הפרה יסודית של ההסכם, על כן יש לראות את הסדר החוב כמחייב את הצדדים.

עוד טוענת החברה כי על אף הסדר החוב הקיים בינה ובין התובעת סוכם הסכם נוסף, בעל פה כי החברה תשלם לתובעת את יתרת החוב במועד מאוחר יותר מכפי הקבוע בהסדר החוב.

מעבר לאמירה זו החברה והמבקש לא מוסיפים ו /או מפרטים דבר.

ידוע כי בשלב בקשת הרשות להתגונן החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן [ ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004); להלן: "פס"ד אלפי" ]. כך הוא גם אם הטענה אותה מעלה הנתבע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב [ראו: ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"מ מו(4) 193, 196 (1992); זוסמן, בעמוד 678].

כלל הוא כי "לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" [ ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית בע"מ פד"י מב1 עמ' 721 בעמ' 722; ע"א 217/85 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ. בנק צפון אמריקה בע"מ, פד"י מג4 עמ' 614 בעמ' 615; ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' WARNER HOME VIDEO (U.K.) LTD. ׂפד"י מו2 עמ' 273 בעמ' 278; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז5 עמ' 133; ע"א 592/89 אחים רייך (שדה אילן) בע"מ (בפירוק( ואח' נ. בנק ה מזרחי המאוחד בע"מ, "דינים" עליון מג 302 ו "פס"ד אלפי" הנ"ל ].

מעבר לאמירה סתמית וכוללנית לא נמצא כל פירוט כאמור בתצהיר המבקש ומכאן קצרה הדרך לקביעה שאין מקום לתת את הרשות להתגונן בטענה האמורה.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

הנתבעים יישא בהוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של -.1,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין.

הבנק יהיה רשאי לקבל פסק דין על פי טופס מתאים שיוגש.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"א, 13 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.