דינקין נ' מזרחי

פסק דין

1.מדובר בתאונת דרכים בין רכב התובע לבין רכב הנתבעת.

2.ע"פ חוו"ד שמאי ועדות התובע רכב התובע נפגע באיזור דלת הנהג ודלת אחורית שמאלית. רכב הנתבעת נפגע על פי תמונות באיזור דלת אחורית ימנית.

3.אשר לאופן אירוע התאונה למעשה אין מחלוקת. הנתבעת ביקשה לעקוף את רכב התובע ושעה שביקשה להשתלב בתנועה בנתיב הימני היה מגע בין רכבה לבין רכב התובע.

התובע מסביר כי התאונה אירעה באופן הבא:

"אוטו צד ג'... ניסה לעקוף אותי מצד שמאל ובאותו רגע רכב בא מהכיוון הנגדי והיא ניסתה להשתלב לנתיב ואז הרכב שעקף אותי ניסה לחזור לנתיב, התנגש עם האוטו שלנו...".

הנתבעת בתארה אופן התרחשות התאונה אומרת:

"הוא נלחם בי ולא ניתן לי לסיים את העקיפה כמו שצריך... ראיתי שרכב בא ממול והצלחתי להיכנס לנתיב שלי...".

ובהמשך אמרה :

"כמעט השלמתי את העקיפה. חשבתי שהראי שלי נפגע".

4.מבחינת התאונה אין לי כל ספק כי מי שגרם לתאונה הינה הנתבעת שכן מי שעוקף צריך לקחת בחשבון התנהגות אף פרועה הן מהנהג הנעקף וקל וחומר לשקול אפשרות שיגיע רכב מנגד. הן אם גירסת התובע נכונה והן אם גירסת הנתבעת נכונה מבחינה משפטית האחריות לאירוע התאונה חלה בעיקרה על הנתבעת (ראה לעניין ע.פ. 482/83 מדינת ישראל נ. סעיד פס"ד לח' (2) 533).

5.אני ער לדברי הנתבעת בכתב ההגנה ובבית משפט אשר להתנהגות פרועה מצד התובע וכהגדרתה "התנהגות בריונית". אני דוחה טענה זו מכל וכל לאחר ששמעתי את התובע והתרשמתי מאישיותו. אציין כי מדובר באדם בן 68 אשר נסע עם בתו ונכדתו ובלתי סביר כי נהג כפי שציינה הנתבעת. עוד אציין כי גם בבית משפט הנתבעת היתה נסערת ובהתנהגותה חיזקה העובדה שהיא היתה זו שנהגה בחוסר זהירות במקום ולא התובע.

אציין כי העובדה שהנתבעת לא עצרה בזירת התאונה לאחר המכה יוצרת מצג של תחושת אשמה. גם בנקודה זו אני דוחה הטענה, לאחר שהתרשמתי מאישיותו של התובע כי בנסיבות התאונה אובייקטיבית אכן הנתבעת חששה ולפיכך לא עצרה במקום.

6.משכך אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת כלדקמן:

א.עלות התיקון 2,873 ₪.

ב.עלות שמאי 575 ₪.

ג.הוצאות 600 ₪.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך של 4,048 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא ריבית חוקית והצמדה כחוק.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום מהיום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום כ"ב אב תש"ע, 02/08/2010 במעמד הנוכחים.