דינם של כספים שהעביר תובע לבת זוגו לשעבר במסגרת הסכם גירושין שיועדו לדמי מדור לילדים

הסכם גירושין מיום 7.4.2002 שאושר בבית משפט זה, בגדרו התייחסו בני הזוג לסוגיות רבות וביקשו להסדירן, ובין היתר, סוגיית הגירושין, החזקת ומשמרות שני הילדים, מזונותיהם, ביקורים, יציאה מחוץ למדינה, הדירה, המיטלטלין, מכונית וחסכונות (להלן: " הסכם הגירושין"). 

סעיף 10 להסכם הגירושין שכותרתו "חסכונות", מורה:

"10.1    כל החסכונות בבנק דיסקונט ___ יועברו לידי האישה סך של 241,000       ש"ח.

  10.2    קרן השתלמות במסגרת עבודתו של הבעל תועבר לידי האישה בעוד כשנה או ביום שתיפתח על כל 100% של הסכום.

  10.3    הכספים שיועברו לידי האישה ייחשבו כדמי מדור לילדים".

על פי התביעה, והנתבעת אינה חולקת על כך, הועברו לידיה ובהתאם לסעיף האמור סך של 241,000 ש"ח וזאת מחשבון התובע לחשבונה, ובהמשך גם סכום נוסף של כ- 60,000 ש"ח מקרן ההשתלמות של התובע, ובסך הכל היא קיבלה בהתאם להוראת סעיף 10 להסכם, סכום כולל של כ- 300,000 ש"ח.

כמצוות ההסכם, נותרו הילדים במשמורת אמם, אלא שביום 1.11.2006 ערכו הצדדים הסכם משמורת (להלן: " הסכם המשמורת") על פיו יעברו הילדים מאמם למשמורת אביהם וביום 15.1.2007 אישר בית המשפט הסכם זה.

הסכם אחרון זה עוסק אך ורק במשמורת הילדים, וקובע כי זו תהא במלואה בידי אביהם התובע.

פסק דין זה עוסק בשאלת תוצאותיו של סעיף 10 להסכם הגירושין וזאת נוכח מעברם של הילדים למשמורת אביהם.

בקצירת האומר טוען התובע מס' 1, בשם שני הילדים - התובעים 2 ו- 3, כי על הנתבעת להשיב כספים אלה לילדים, כך שהם יופקדו בחשבון על שמם בלבד של הקטינים, כאשר שני ההורים לא יוכלו לפעול בכספים ללא הוראה או החלטה של בית המשפט שתהא לטובת הקטינים בלבד.

במהלך בירור התביעה עלה כי הכספים שנותרו בידי הנתבעת מתוך הסך של 300,000 ש"ח, עומדים ע"ס של כ- 284,000 ש"ח והתובע מס' 1 ביקש בגדרי סיכומיו כי סכומים אלה הם שיושבו לקטינים.

לדידו, הסכם הגירושין הועיד כספים אלה לטובת הקטינים בלבד על מנת שישמש למדורם ולשם רכישת דירה עבורם.

מאידך גיסא, טוענת הנתבעת, כי לא הוסכם על הצדדים כי הכספים ישמשו לשם רכישת מדור לקטינים ושעה שהוסכם שהם נועדו להבטחת מדורם, הרי שהכספים שייכים לנתבעת ולה בלבד.

לטענתה הדרך היחידה שבה ניתן לדרוש סכומים אלה ואחרים עבור הקטינים או עבור מדורם, תתאפשר אך בגדרי תביעה למזונותיהם ולא בדרך של לקיחת כספים "שניתנו לאישה בקימוץ לאחר שהבעל איין את הרכוש המשותף במעשיו והתנהלותו" (עמ' 5 - 6 לסיכומיה).

אלה בתמצית גרסאות הצדדים.

סעיף 10 להסכם ואומד דעת הצדדים:

סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, קובע כי פירושו של חוזה ייעשה באופן הבא:

"א.       חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

  ב.       ... ".