דין הדייה נ' צוק ואח'

פסק דין

1.תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 9.9.09 בשעת צהריים, בחניון ברחוב קדושי בגדד בחיפה.

2.לטענת התובעת – בעת נסיעה בנתיב שמאלי, רכב הנתבעים נהוג ע"י נתבע 2, עמד בנתיב הנסיעה בעצירה מוחלטת. לפתע, מבלי לנקוט אמצעי זהירות, סטה רכב הנתבעים לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגע ברכבה. לרכב התובעת נגרמו נזקים כמפורט בחוו"ד השמאי שצורפה לכתב התביעה.

3.לטענת הנתבעים – רכבם נהוג ע"י נתבע 2 נסע בחניון. נתבע 2 ביקש לחנות את רכבם בצידו השמאלי של נתיב הנסיעה ולכן אותת כחוק. בעוד רכב הנתבעים פונה לתא החניה, הגיח לפתע רכב התובעת מאחור, עקף את רכב הנתבעים בחוסר זהירות ופגע בו. סבורים הנתבעים כי האחריות לאירוע רובצת לפתחה של הנהגת ברכב התובעת. טענות נוספות התייחסו לנזקים הנטענים אומדנם ודרך חישובם. נטען כי לא צורפו תמונות נזקי רכב התובעת והרכב לא תוקן בפועל, משכך לא נגרמה לתובעת הוצאה כלשהי.

4.בדיון שהתקיים בפני העידו בתה של התובעת (להלן: הבת") ונתבע 2.

הוסבר כי רכב התובעת לא תוקן עקב חסרון כיס. הוברר, כי הבת נהגה ברכבה של התובעת בעת ההתרחשות וברכב הנתבעים נהג כאמור נתבע 2.

הבת הגישה לתיק בית המשפט תמונות של זירת ההתרחשות.

עסקינן בחניון פתוח, ובו נתיב נסיעה עיקרי. בצד החניון (מימין לנתיב נסיעת שני הרכבים) ממוקם דוכן עליו שלט בו מצוינים פרטי התשלום.

הבת העידה כי רכב הנתבעים עמד בסמוך לדוכן, בעצירה מוחלטת והיא נעצרה מאחוריו. הבת סברה כי נתבע 2 עיין באמור בשלט. הבת המתינה לתנועת רכב הנתבעים ואף צפרה לו. משהבחינה כי רכב הנתבעים אינו ממשיך בנסיעה, ניסתה לעקוף אותו מצד שמאל. בעת העקיפה, מבלי לאותת החל רכב הנתבעים לפנות שמאלה לנתיב נסיעת רכב התובעת. בעת ביצוע פניה חדה פגע רכב הנתבעים ברכב התובעת.

מנגד, העיד נתבע 2, כי כלל לא העמיד את רכבו בסמוך לדוכן. עוד העיד, כי היה בתנועה על נתיב הנסיעה העיקרי אשר משמאלו ניצבים תאי חניה. נתבע 2 ביקש לחנות באחד מתאי החניה ואותת. בעת ניסיון הכניסה לתא החניה, עקף רכב התובעת את רכבו מצד שמאל ופגע ברכבו. לרכב הנתבעים נגרמו נזקים.

במהלך הדיון הוגשו תמונות רבות של רכב הנתבעים על נזקיו וחוו"ד שמאי. כן הוגשה הודעת נתבעים 1 ו – 2 לנתבעת 3 ותרשים המתאר את נסיבות האירוע.

לאחר הדיון הגישה התובעת מסמכים נוספים, לרבות העתק חוו"ד השמאי אישור אי הגשת תביעה ותמונות צבעוניות של הנזק ברכבה.

5.נטל ההוכחה בדוננו מוטל על התובעת.

עיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם וכן במסמכים ובתמונות שצורפו במהלך הדיון ולאחריו. שמעתי את גרסאות הבת ונתבע 2 ובחנתי את הראיות שהוגשו לפתחי.

לסופו של יום לא מצאתי נימוק ממשי המצדיק להעדיף את גרסת הבת על פני גרסת נתבע 2.