דימשיץ נ' עיריית ערד

פסק דין

ביום 13.11.12 הגישה המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, על פי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן - "חוק תובענות ייצוגיות"), להשבת כספים שגבתה המשיבה, עיריית ערד (להלן – "העירייה") שלא כדין. המבקשת טענה כי העירייה רשאית לגבות ארנונה בגין מטר מרובע שלם בלבד ועל כן עליה לחדול לעגל כלפי מעלה את שטחי הנכסים עד למ"ר הקרוב ולהשיב את כספי הארנונה, שגבתה בעודף.

ביום 27.12.12 הודיעה העירייה, בהתאם להוראת סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, כי היא תחדל מלעגל שטחים במסגרת גביית הארנונה, ולשם כך תתקן את חיובי התושבים לשנת 2013 ותזכה את כלל בתי האב בשווי הממוצע של הסכום שנגבה בעודף מיום הגשת הבקשה ועד לסוף השנה. בהמשך להודעה זו בקשה העירייה את דחיית הבקשה.

לאור הודעת החדילה של העיריה, עתרה המבקשת לפסיקת גמול על עמלה וכן שכר טרחה לבא כוחה, בהתאם להוראת סעיף 9(ג) לחוק התובענות הייצוגיות.

המבקשת מדגישה כי מאחר ולעירייה עמדה הזכות לחדול מהגבייה הבלתי חוקית ובכך לפטור עצמה מחובת ההשבה, הרי שאין להעניק לה זכות יתר נוספת בדמות פטור מגמול, משהודתה בהודעת החדילה כי הבקשה לאשר התובענה כתובענה יצוגית בדין יסודה.

המבקשת סבורה כי השיקול המרכזי בקביעת הגמול הינו עידוד הגשת תובענות יצוגיות ככלי לאכיפה והרתעה, וגמול נמוך יגרום לכך שלתושבי הרשות לא יהיה אינטרס כלשהו להגשת תובענה ייצוגית. העובדה שהעירייה המשיכה בהתנהלותה הלא חוקית על אף שהייתה מודעת לתובענות אחרות שהוגשו מעידה על חשיבות התובענה הנוכחית, אשר רק בעקבותיה יחדלו תושבי ערד מלשלם ארנונה ביתר. בהגשת הבקשה להגשת תובענה היה כרוך סיכון, שכן המדובר בסוגייה שטרם הוכרעה באופן סופי בפסיקה, והיא הצריכה בדיקה עובדתית ומשפטית. העירייה, מצידה, לא הציגה את נתוני החיוב ביתר על מנת לאפשר להעריך את התועלת שצמחה לחברי הקבוצה מהגשת התובענה.

המבקשת מצביעה על פסקי דין רבים בהם נפסקו לתובע ובא כוחו שכר טרחה בסכומים משמעותיים גם כאשר הרשות הודיעה על חדילה, וסבורה כי יש להעמיד למבקשת גמול של 35,000 ₪ ולבאי כוחה שכ"ט של 100,000 ₪.

העירייה סבורה כי בנסיבות המקרה אין לפסוק גמול או שכ"ט כלשהם, שכן קביעת גמול ושכ"ט כאשר ניתנה הודעת חדילה אינם בגדר חובה והם נתונים לשיקול דעתו של בית המשפט. העירייה מצביעה על פסקי דין בהם נפסקו לתובע ובא כוחו גמול ושכר טרחה בסכומים נמוכים ביותר.

העירייה מבקשת להעניק משקל לעובדה שהמבקשת לא טרחה כלל בהגשת התביעה, וטרחתה של באת כוחה היתה מנימלית מאחר ומדובר בתביעה פשוטה שהינה מחזור של תביעות דומות רבות שהוגשו נגד רשויות אחרות. הגשת התביעה לא היתה כרוכה בסיכון של ממש שכן לא היה סיכוי ממשי לחיוב בהוצאות וברי כי המבקשת סברה שסיכויי התביעה הינם גבוהים. סיכויי התביעה בפועל היו נמוכים שכן עיגול שטחים בחישובי ארנונה הינו הכרח בל יגונה המקובל בארץ ובעולם. לא תצמח לחברי הקבוצה תועלת מהתביעה שכן העירייה, אשר עד כה עיגלה שטחים גם כלפי מעלה, תחדל מלעשות כן. פסיקת גמול תפגע בקופתה המדולדלת ממילא של העירייה, אשר הודיעה באופן מיידי על חדילה ויתרה את הדיונים בתיק.

העירייה מוסיפה כי אין כל חשיבות ציבורית לתובענה, שכן ממילא מה שהיה נפסק בתובענות ייצוגיות דומות היה חל גם לגבי העירייה; השיקול היחיד שעמד מול עיני באת כוחה של המבקשת - אשר המבקשת שמשה לה צינור בלבד - הינו השגת שכר הטרחה הניתן לעורכי דין מייצגים, ובשל כך לא נעשה ניסיון לפנות לעירייה לקבלת תגובתה בטרם הפנייה להליך משפטי. מתן גמול למבקשת ובא כוחה יעודד הגשת תביעות סרק נוספות, הנעדרות כל חשיבות ציבורית ומטרתן היחידה הינה קבלת גמול ושכר טרחה.

דיון

חוק תובענות ייצוגיות נועד לקבוע מסגרת אשר תאפשר הגשת תביעה בשם קבוצת נפגעים, אשר נזקו של כל אחד מהם קטן מכדי שיגיש תביעה בשמו בלבד;

תובענה ייצוגית היא הליך אשר במסגרתו התובע ובאי-כוחו מנהלים תביעה בשם ציבור של נפגעים, שלכל אחד מהם נגרם נזק קטן יחסית, ולפיכך, אין כדאיות כלכלית בהגשת תביעה עצמאית בגינו. מוסד התובענה הייצוגית משמש, אם כך, כאמצעי חשוב למימוש זכות הגישה לערכאות וזכות הפיצוי לנפגעים; וכאמצעי לאכיפת הדין, ולהרתעת מעוולים אשר מסבים נזקים קטנים בהיקפם לציבור גדול של אנשים. (עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול, עמ' 17 (פורסם בנבו) (25.12.12)).

בשל חשיבותו של מוסד התובענה הייצוגית, מוסיף חוק התובענות הייצוגיות וקובע גמול לתובע המייצג ולבא כוחו. הגמול נועד לתגמל התובע היצוגי בגין הטרחה בהגשת התביעה, ועבור הסיכון שלקח על עצמו כי התביעה תדחה, וכל זאת על מנת להגביר את הכדאיות בהגשתן של תובענות ייצוגיות ראויות (שם, עמ' 21-22).

סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי גם כאשר הרשות מודיעה על חדילה, רשאי בית המשפט לפסוק גמול לתובע ושכר טרחה לבא כוחו. הקריטריונים לקביעת גמול תובע מנויים בסעיף 22(ב) לחוק תובענות ייצוגיות:

(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1)הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2)התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3)מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית.

הקריטריונים לקביעת גמול לבא כוחו של התובע מנויים בסעיף 23(ב) לחוק זה: