דיין נ' משרד הפנים

החלטה

עתירה להעניק לעותרת מעמד של תושבת קבע בישראל ולחלופין – לחדש מעמדה כתושבת ארעית.

אין חולק כי העותרת נישאה למר יואב דיין בשלהי שנת 2001, באוקראינה וכי מאז ועד אתה חיים השניים תחת קורת גג אחת בנתניה. העורתר ביקשה שיינתן לה מעמד של תושבת קבע נוכח נישואיה למר דיין ונוכח ניהולו של משק בית משותף על ידי השניים. דא עקא, הרשות המוסמכת התרשמה כי בשנים האחרונות, פרט למגורים המשותפים – אין כל קשר בין העותרת ומר דיין. האחרון אף הגיש תביעה לגירושין (לפני כשנה)לאחר שתובענה קודמת שהגיש בשנת 2009 – נמחקה. ראיון שנערך הן לעותרת והן למר דיין העלה כי הקשר ביניהם, למצער בהאידנא, לאו קשר הוא. תימוכין לכך נמצאו אף בעובדה שמר דיין איננו בעל דין בהליך ולא הצטרף לעתירת העותרת.

העיון בעתירה ושמיעת טענות הצדדים, אינה מלמדים על פגם מינהלי שנפל בהחלטת וועדת השגה לזרים אשר דנה בעררה של העותרת על ההחלטה לגרשה ולא לחדש את רשיונה לשהות בישראל כתושבת ארעית, פגם שבעטיו יש להתערב בהחלטה ולבטלה או לשנותה. היפוכו של דבר. ההחלטה מפורטת, מסקנותיה מנומקות כדבעי ואין לגלות בה אי סבירות כלשהי. לא בכדי נפקד מן העתירה טעיון ספציפי כלשהו אשר מכוון נגד ההחלטה גופה, פרט לאמירה כאילו הוועדה שגתה בהבנת הנתונים (העובדתיים) לאשורם (סעיף 26 לעתירה). איני סבור כי הוועדה שגתה ב"קריאת" או ב"פענוח" תמונת המצב העובדתי הנוגע ליחסי העותרת ובעלה. לשיטת העותרת, יחסיה עם בעלה הם אמנם מורכבים, אך אינם חורגים מכל מערכת יחסים היודעת עליות ומורדות. ברם, דומני שאין זה המצב, במיוחד נוכח העובדות אשר מסתברות למקרא הראיונות שנערכו, בנפרד, לעותרת ולבעלה ביום 29.1.13 (נספח 21 לעתירה) ובפרט העדרו של כל סיג ושיח ביניהם מאז שנת 2012. הנה כי כן, קיים קשר של נישואין (אזרחיים) בין השניים, אלא שבכך לא די. ועדת ההשגה הסיקה מן העובדות שהיו לפניה כי לעת הזו, ונוכח רצון מר דיין להתגרש מן העותרת, נוכח הגשת תובענה לגירושין, נוכח העדר אינטראקציה בין הצדדים חרף המגורים המשותפים ונוכח אי-צירופו של מר דיין כעותר, לא השתכנעה הוועדה מכנותו של הקשר. די בכך לשם דחיית ההשגה ודי בכך לדחיית העתירה.

לסיום, למרבה הצער, יחסי העותרת ובעלה עלו על שרטון. אפשר כי טורא שגבה ביניהם – לאו בר גישור הוא (יהיו הסיבות לכך כאשר יהיו). טענת העותרת היא כי וועדת ההשגה ראתה צל הרים כהרים, בכך שסברה שאין קשר של ממש ביניהם. לטענה זו לא הונח בסיס. כאמור, הנתונים שהיון נגד עיני הוועדה, איפשרו לה לקבוע את שקבעה ומכל מקום אין לומר כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות.

העתירה נדחית אפוא. צו העיכוב שניתן מפי כב' השופט ד"ר ורדי יעמוד בעינו עד ליום 1.7.14, על מנת לאפשר לעותרת לכלכל את צעדיה.

אין צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום ז' ניסן תשע"ד, 07/04/2014 במעמד הנוכחים.

מאיר יפרח, שופט

הוקלד על ידי יפעת טלייס התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: