דיין נ' מדינת ישראל

פסק דין

פתח דבר:

1.לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתן ביום 07/04/13, על ידי השופט יעקב בכר בתיק פ"ל 3842-07-11.

2.הערעור מופנה כנגד חומרת הדין ובעיקר עונש המאסר המותנה והפסילה בפועל.

ההליך בפני בית משפט קמא:

3.המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה- לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה") ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף – עבירה לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל – 1970.

4.בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 17/07/11, נהג המערער ברכב פרטי ברחוב האורן שבעכו ונסע מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו בסמוך לבית מספר 48, עוכב לבדיקה על ידי המשטרה, במסגרת ביקורת שגרתית.

5.בעקבות הביקורת שנערכה למערער נמצא כי הוא נוהג ללא רישיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף. המערער הודה ביום 12/07/12, בעובדות כתב האישום וביקש לצרף כתב אישום נוסף בתיק 6419-12-11, שהיה קבוע בפני השופט א. קאופמן.

6.המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום שהונח בפני השופט בכר וכן בעובדות כתב האישום שהיה קבוע בפני השופט א. קאופמן, (להלן – "התיק המצורף").

בתיק המצורף, ייחסה המשיבה למערער עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה – לפי סעיף 10 (א) לפקודה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח – לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

העבירה בוצעה ביום 12/05/11, ברחוב שפירא משה חי, בעכו.

7.בית משפט קמא הורה על הגשת תסקיר קצין מבחן ביחס למערער ודחה את הטיעונים לעונש למועד אחר.

שירות המבחן הגיש הודעה ביום 28/01/13, ממנה עולה כי המערער אינו משתף פעולה ולא נענה לפניות שירות המבחן ועל כן, לא הוגש תסקיר בעניינו.

8.ביום 07/04/13, טענו הצדדים לעונש ובית משפט קמא הטיל על המערער את העונשים הבאים:

8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, כמפורט בגזר הדין ו- 30 חודשי פסילה בפועל. זאת בנוסף לעונשים אחרים שפורטו בגזר הדין.

9.כאמור, הערעור מופנה כנגד עונש המאסר המותנה והפסילה בפועל.

טענות הצדדים:

10.המערער טוען כי העונש שהושת עליו הינו חמור וקשה החורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים כשהוא מפנה בעניין זה לפסיקת בתי המשפט.

11.בא כוח המערער טען כי המדובר בחייל בשירות סדיר שעברו נקי, לכן לא היה מקום להחמיר איתו יתר על המידה.

12.המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. לטעמה, העונש הולם, הן את נסיבות ביצוע העבירה והן את הנסיבות האחרות.