דיין נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת מכח הסכם הניידות לטענתה ב"עילת התביעה הנוכחית שהיא גביית יתר עקב הפעלת שיקול דעת מוטעה החורג ממידת הסבירות של רשות מנהלית באופן קיצוני באשר לאופן ודרך גביית החוב נשוא פסק הדין."

הנתבע טען כי יש לדחות על הסף את התביעה מחמת מעשה בית דין, כמו כן טען להתיישנות.

הצדדים הסכימו להגיש תחילה סיכומים בשאלות המשפטיות בדבר מעשה בית דין והתיישנות על מנת שסוגיות מקדמיות אלו תידונה ותוכרענה בראשונה ע"י שופט.

העובדות

התובעת ילידת 1054, מוגבלת בניידות בשיעור 100% ומרותקת לכסא גלגלים.

בתאריך 1/11/99 הוחל בתשלום גמלת ניידות כחסרת רכב , ב7/7/02 קיבלה הלוואה עומדת והחל מ-1/1/03 שולמה לה קצבת ניידות לבעל רכב. אז הצהירה על גב' נזרי כמורשית נהיגה מטעמה, ב- 18/2/03 החל לנהוג אחיה אסי דיין וזאת מבלי לדווח לנתבע חרף החובה לעשות כן.

בעקבות חקירה גילה הנתבע כי מורשית הנהיגה אינה זו הנוהגת ברכב והפסיק מייד לשלם קצבת ניידות. כן נדרשה להשיב את הרכב והאביזרים הנלווים.

התובעת הגישה תביעה לתשלום גמלה לבית הדין בתיק בל 10376/04 ואילו הנתבע הגיש תביעה להחזר הלוואה עומדת,בגין הפרת הסכם הניידות בתיק בל 13957/04. שני התיקים התבררו יחדיו.

בתאריך 5/6/06 ניתן פסק הדין של כב' הש' שטיין (נ.צ. ש.שמש וא. כהן),פסק הדין מפורט ומנומק . על פסק דין זה לא הוגש ערעור ועל כן הוא חלוט.(להלן:פסק הדין).

בפסק הדין נקבע מפורשות וחד משמעית כי הנתבע נהג כדין, כי הסכם הניידות הופר על ידי התובעת וכי הנתבע רשאי לגבות את חובו. המותב המליץ להעביר את יתרת חובה לשיקול דעת ועדה לביטול חובות ובהבהרה שנתבקש לתת (הח' מיום 25/6/06) קבע:"מובהר בזאת כי בית הדין קיבל את עמדת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בשני התיקים . משמעות הדבר כי הסכומים המפורטים בסיכומי ב"כ המל"ל בשני התיקים התקבלה . יחד עם זאת ובנוסף המליץ בית הדין כי הצדדים יפעלו על פי הודעת המל"ל מיום 19.3.06 על מנת שהגב' דיין תעמוד בפני הועדה לביטול חובות."(להלן : ההבהרה).

אמירתו של בית הדין גם בהבהרה חד משמעית עמדת המוסד התקבלה בשני התיקים לרבות בסוגית התחשיבים.

ממועד מתן פסק הדין לא עשתה התובעת דבר להסדרת חובה כפי שנדרש ממנה חד משמעית בהכרעה בפסק הדין ..

המוסד מיוזמתו שלח עניינה לועדה לביטול חובות, ובכך נהג על פי פסק הדין וההבהרה.

המוסד הציע לתובעת לאחר פסה"ד כי תמציא אישור מהחברה בה הותקנו האביזרים,ובהתאם יבוטל חובה בעניין זה (נספח א' לכ. ההגנה) התובעת לא עשתה דבר.

הרכב הגנוב נמצא .המוסד פתח תיק הוצל"פ ב – 28.5.08 (תיק הוצל"פ 03-18675-08-2 ) וננקטו פעולות לגביית החוב. התובעת לא עמדה בצו התשלומים ,וב-7/10 הוטל עיקול על הרכב על פי פסק דין שנתן רשם ההוצל"פ.

בתאריך 21/12/10 נתפש רכבה ונמכר (10/3/11).תמורתו בסך 29,934 ₪ הופחתה מסך חובה שעמד על 142,999 ש"ח. גם לאחר המכירה נשלח לה מכתב להסדרת חובה והתובעת לא עשתה דבר.

שוב פנה המוסד לועדה לביטול חובות ב- 8/5/11 ואז בוטל מחובה 85% שהם 96,105 ₪.

נותר חוב של 16,960 ₪,המקוזז ב-17 תשלומים מקצבת הניידות שבתשלומה החלו ב -12/10 לפנים משורת הדין. מועד חידוש הקצבה הוא מועד תפישת הרכב.

עוד, הנתבע אישר לתובעת הלוואה עומדת חדשה לקניית רכב ואף קרן הלוואות בתאריך 23/1/12 ,עוד טרם סיום תשלום חובה.