דיון בשאלות הגשת כתבי אישום מחדש והתנהלות הפרקליטות

1.         נגד הנאשמים 1-5 (להלן: " נאשם 1", " נאשם 2", " נאשם 3", " נאשם 4", " נאשם 5" בהתאמה, וביחד: " הנאשמים") הוגש כתב-אישום ביום 25.4.2012.

2.         כתב האישום מייחס לנאשמים חמש עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3), בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " החוק"), מספר עבירות של חבלה במזיד, לפי סעיף 413ה, בצירוף סעיף 29(א) לחוק ועבירה של השתתפות בהתפרעות, לפי סעיף 152 לחוק. כתב-האישום, מתייחס כולו לאירועים שאירעו לפי הנטען, ביום 20.7.09, באזור ציר 60 בסמוך לשכונת החרסינה בקריית ארבע. יצוין, כי הנאשם 1 (יליד 22.3.91), היה בגיר בן למעלה מ-18 שנה, בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו. זאת שעה שהנאשמים 2, 3, 4 ו-5 (ילידי - 6.9.91, 10.9.92, 6.6.95, ו- 6.10.92 בהתאמה) היו קטינים בעת ביצוע העבירה.

3.         בדיון מיום 30.12.2012, ביקשה ב"כ הנאשם 2 לקבל במסגרת חומר החקירה את אישור היועץ המשפטי לממשלה (להלן: " היועמ"ש") להגשת כתב אישום לפי סעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א - 1971 (להלן: " חוק הנוער") וכן את המסמכים הרלבנטיים לגבי השימוע של מרשה, לאור העובדה שלידיעתה, התקיימו בתיק דיונים קודמים, ואלו לא נמצאו בחומר שהועבר לה. ב"כ נאשם 1 ציין באותו דיון, כי הוא ייצג בגלגול הראשון של התיק, וכי לאחר שנמחק כתב האישום (בשל שביתת הפרקליטות), הוא קיבל מכתב יידוע בתיק, אך טען שאינו מייצג את הנאשם, וביקש שלא יפנו אליו.

4.         בהחלטה מיום 30.12.2013, ביקשתי, כי אישור היועמ"ש, בנוגע להעמדתם לדין של הנאשמים 2-5, יוגש לתיק בית המשפט. בנוסף, תמהתי על כך שהמאשימה לא מסרה כל הודעה, על כך שתיק זה כבר הוגש לבית המשפט (ת"פ 31704-07-10), אולם בסופו של יום, נמחק עקב אי התייצבות של הפרקליטות, במהלך שביתת הפרקליטים.

5.         ביום 25.4.2013, הוגש אישור היועמ"ש להגשת כתב אישום, לפי סעיף 14 לחוק הנוער, להעמדתם לדין של הנאשמים 2-5 (אישור הנושא תאריך 22.4.2012). יצוין, כי שני אישורים קודמים ונוספים של היועמ"ש הוגשו מאוחר יותר לתיק בית המשפט (אישורים מהתאריכים 22.6.2011,20.12.2011).

6.         טרם התשובה לאישום, לאחר קבלת החומר האמור, טענה ב"כ נאשם 2, כי ההחלטה על הגשת כתב האישום בתיק, נגועה בפגמים. לטענתה, שיקול הדעת שהופעל בהקשר זה על ידי גורמי התביעה, הינו בלתי סביר ופסול. לכן, ביקשה ב"כ נאשם 2, כי בית המשפט יורה על ביטול כתב האישום מנימוקים של " חוסר סבירות מנהלית". לחילופין טענה, כי התנהלות המאשימה מקימה "הגנה מן הצדק", המחייבת את מחיקת כתב האישום. ב"כ נאשם 2, בהגינותה, ציינה בטיעוניה, כי יכולה הייתה לבחור להגיש בקשה לעיון בחומר חקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: " החסד"פ") לקבלת נימוקי היועמ"ש, אולם נמנעה מלעשות כן, מתוך מטרה לייעל ולקצר את התהליכים. לכן, ביקשה כי המאשימה תעביר במסגרת תגובתה, את פירוט נימוקי ושיקולי היועמ"ש להחלטותיו, ואת ההנחיות הפנימיות הרלבנטיות, עליהן התבססה ההחלטה, בנוסף לפירוט השתלשלות הטיפול בתיק. בנוסף, הביאה פסיקה של בית משפט השלום בירושלים, אשר חייבה את המאשימה להעביר להגנה את נימוקי היועמ"ש להחלטה לפי סעיף 14 לחוק הנוער, שניתנה בשיהוי ניכר. ב"כ נאשם 3 הצטרף לבקשה וב"כ נאשם 1, על אף שמרשו אינו קטין, ביקש גם הוא לבטל את כתב האישום בשל פגם של שיהוי ניכר בהגשתו ואי עריכת שימוע.

7.         ב"כ המאשימה, מצידה, ביקשה לדחות את הבקשה למחיקת כתב אישום. לטענתה,  סעיף 14 לחוק הנוער, קובע, כי ניתן להעמיד אדם לדין בשל עבירה שביצע בהיותו קטין, אף אם חלפה שנה מיום ביצועה, ובלבד שתינתן לכך הסכמת היועמ"ש, כפי שנעשה בתיק זה. עוד לטענתה, מדובר במדרג של סמכויות ולא בהארכת תקופת התיישנות. בנוסף ציטטה פסיקה של בית המשפט המחוזי בחיפה, לפיה אין מקום להורות למדינה להבהיר את נימוקי החלטת היועמ"ש להארכת מועד, וכן פסיקה נוספת של בית המשפט המחוזי בחיפה, שקבעה כי נימוקי היועמ"ש אינם בגדר "חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחסד"פ. לאור האמור, גם סירבה ב"כ המאשימה לצרף את נימוקי היועמ"ש לתגובתה, כפי שביקשה ב"כ נאשם 2. בנוסף טענה, כי בהחליטה המאשימה להגיש כתב אישום, חובה עליה לעמוד בשני תנאים, האחד קיומן של ראיות המבססות אישום פלילי והשני, קיומו של עניין לציבור בהגשתו וכי שני תנאים אלה מתקיימים בענייננו. עוד לטענתה, לא הוצגה תשתית ראייתית התומכת בטענה לשיקולים זרים שנשקלו או לחוסר סבירות מצד הרשות. בנוסף ציינה, כי השיקולים בדבר העמדת קטין לדין, בחלוף שנה מעת ביצוע העבירה, מעוגנים בהנחיית פרקליט המדינה ודי בעיון בהנחיה, כדי להיווכח בשיקולים שהנחו את המשנה לפרקליט המדינה, באשרו את הגשת כתב אישום זה.

8.         השתלשלות האירועים הנוגעת להגשת כתב אישום על גלגוליו השונים, כפי שבאה לידי ביטוי בטענות ההגנה, אינה שנויה במחלוקת ותפורט להלן.

9.         כתב-האישום, עוסק באירוע מיום 20.7.2009.

ביום 24.8.2009 -         נשלחה לנאשם 2 הודעת יידוע לפי סעיף 60 א לחסד"פ.

ביום 29.9.2009 -         התקבלה במשרדי המאשימה בקשת הנאשם 2, לצלם את

חומר  החקירה, בטרם יעלה את נימוקי השימוע המפורטים, בהתאם להחלטת היועמ"ש.

ביום 18.7.2010 -         הוגש לבית המשפט כתב האישום בתיק, הכולל את הנאשם

                                    2, מבלי שנערך לו שימוע.

הנאשם 2 פנה באמצעות עורך דינו וביקש כי כתב אישום יימחק, ויתאפשר לו לקיים שימוע כראוי, כפי שביקש בשלב מוקדם יותר.

ביום 24.8.2010 -         הודע לב"כ נאשם 2 כי כתב האישום נגד נאשם 2 נמחק, וכי

הוא מוזמן להשמיע את טיעוני השימוע בתוך 30 יום.

ביום 13.10.2010 -       ניתן אישור היועמ"ש להגשת כתב האישום כנגד הנאשם 2, בחלוף שנה מביצוע העבירה, בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק הנוער.

ביום 17.10.2010 -       הוגש כתב אישום מתוקן בשנית, הכולל את נאשם 2, לבית