דיון בעניין גובה הפיצויים שיש לשלם לתובעות בגין הפקעה – שווי המקרקעין והשימוש באשר שני אלה הם הרכיבים של דמי השימוש

הרקע

1. בע"א 782/88 )פורסם בפ"ד מ"ה)625 )5( החליט בית המשפט העליון להחזיר תובענה זו
לבית משפט זה כדי שיקבע, בהתאם לבחירת התובעות, ובהסתמך על חוות דעתו של שמאי, את
גובה הפיצויים שיש לשלם לתובעות.

2. התובעות הן בעלות שטח של 13 דונם בגוש 6443 שבהוד השרון. שטח זה היווה חלק משטח
נרחב יותר שעליו הקימה הנתבעת 120 יחידות דיור עבור עולים חדשים. על פי הרשאה של שר
האוצר הופקעה הקרקע בהתאם להודעה שפורסמה ב26.8.1965-. ב1979- הוגשה תובענה זו
לפיצויים על ההפקעה.

התובענה נידונה בפני סגן הנשיא, השופטת שולמית ולנשטין. השופטת ולנשטיין פסקה ביום
14.10.88 כי לתובעות הגיעו פיצויים בסכום של 37,145.- ש"ח )פסק הדין פורסם בפ"מ
תשמ"ט )ב( 124(.

התובעות ערערו על פסק דינה של השופטת ולנשטיין, וכאמור ערעורן התקבל והתובענה
הוחזרה לבית משפט זה. לאחר פרישתה של השופטת ולנשטיין הובאה תובענה זו בפני.

3. כאשר התייצבו בעלי דין בפני הודיע ב"כ התובעות, כזכותו על פי פסק דינו של בית
המשפט העליון, כי התובעות בחרו בחלופה של הערכת דמי החכירה. בעקבות זאת ניתנה החלטה
ביום 12.7.92 כי שמאי שימונה על ידי בית המשפט יקבע את שוויים של דמי החכירה לענין
סעיף 13 לפקודת הקרקעות )רכישה לצרכי ציבור( 1934, מאפריל 1977 ועד לתשלום.

לאחר אותה ישיבה התחלפו באי כחם של שני בעלי הדין, ואלה חזרו בהם מאשר הוסכם בישיבה