דיון בסמכות העניינית בעניין היקף הזכאות של נפגע תאונת דרכים לשירותי בריאות על פי סל הבריאות.

השופט י' עמית:

           ושוב נדרשים אנו לשאלה למי הסמכות העניינית לדון ולהכריע בשאלת היקף הזכאות של נפגע תאונת דרכים לשירותי בריאות על פי סל הבריאות. השאלה התעוררה בעקבות סעיף 39 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009 (להלן: חוק ההתייעלות) אשר תיקן את חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

רקע

1.        ביום 1.10.2010 נכנס לתוקפו חוק ההתייעלות, אשר תיקן את סעיף 2(ב1)(1) לחוק הפיצויים, אשר נוסחו דהיום הוא כלהלן:

(ב1) (1) על אף הוראות סעיפים קטנים (א), (א1) ו-(ב), חובתו של הנוהג, וכן של מי שהתיר את השימוש ברכב כאמור בסעיף קטן (ב), לפצות את הנפגע, לא תחול לגבי נפגע שהוא תושב כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן - חוק ביטוח בריאות ממלכתי), בשל שירותי בריאות הכלולים בתוספת השניה או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק האמור, ובלבד שהנפגע זכאי להם לפי אותו חוק;

           הוראה דומה הוספה בסעיף 5(ה) לחוק הפיצויים בנוגע לתשלום התכוף:

חובת התשלום לפי סעיף קטן (ב)(1) לא תחול לגבי נפגע שהוא תושב כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, לגבי הוצאות בשל שירותי בריאות הכלולים בתוספת השניה או בצו לפי סעי ף8(ז) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, ובלבד שהנפגע זכאי להם לפי אותו חוק;

           במקביל, תוקן סעיף 3(ה)(1) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 (להלן: פקודת ביטוח רכב מנועי), הקובע כלהלן:

על אף הוראות סעיף זה וסעיף 12, פוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו אינה כוללת כיסוי לתושב כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן - חוק ביטוח בריאות ממלכתי), בשל שירותי בריאות הכלולים בתוספת השניה או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק האמור, ובלבד שהוא זכאי להם לפי אותו חוק;

           ובמילים פשוטות, בעקבות התיקון לחוק, פטור מבטח הרכב מלפצות את הנפגע בגין שירותים וטיפולים רפואיים הכלולים בסל הבריאות, וחובת המבטח היא שיורית לגבי אותם שירותים רפואיים שאינם כלולים בסל הבריאות. מאז נכנס התיקון לחוק לתוקפו, חזרה והתעוררה הסוגיה האם יש לבתי המשפט סמכות עניינית לדון בתביעה של נפגע תאונות דרכים כנגד קופת חולים, וכפועל יוצא, האם ניתן לצרף את קופות החולים כצד לתביעה על פי חוק הפיצויים?

2.        שאלה זו, בה נחלקו הערכאות בבתי המשפט האזרחיים ובבתי הדין לעבודה, זכתה לתשובה בהחלטתו של כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין ברע"א 1001/11, רע"א 1105/11 ורע"א 4834/11 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' שירותי בריאות כללית (18.7.2011) (להלן: עניין איילון). בהחלטה בעניין איילון נקבע כי הסמכות העניינית לדון בסכסוך בין נפגע תאונת דרכים לבין קופת החולים נתונה לבית הדין לעבודה. לאחר ההחלטה בעניין איילון, ניתנו על ידי השופט ריבלין עוד שתי החלטות בעניין חוק ההתייעלות, שתיהן עוסקות בשאלה כיצד על בית המשפט לנהוג כאשר במסגרת בקשה לתשלום תכוף מתעוררת מחלוקת לגבי היקף השירותים הכלולים בסל הבריאות (רע"א 1886/11 הראל חברה לביטוח נ' פלוני (30.11.2011) (להלן: עניין הראל); רע"א 1271/12 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פלונים(8.4.2012) (להלן: עניין הכשרת היישוב)).

           בבקשת רשות הערעור שבפנינו עותרות המבקשות לחזור ולבחון את הלכת איילון לאור השלכותיה על כלל ההתדיינויות בתביעות על פי חוק הפיצויים, ובהתחשב בכך שהלכה זו ניתנה בדן יחיד ולכן אינה מהווה, לטענתן, הלכה מחייבת.

           נוכח חשיבות הסוגיה, ומאחר שבחלוף למעלה משנתיים מאז מתן ההחלטה בעניין איילון הצטבר ניסיון נוסף בערכאות הדיוניות בנושא זה, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

המקרה שבפנינו ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.        כרקע עובדתי לבקשה שבפנינו, נספר כי בבית המשפט המחוזי בירושלים מתנהלת תביעה על פי חוק הפיצויים, שהוגשה על ידי המשיב 2 (קטין), שנפגע קשה בתאונת דרכים ביום 26.8.2009, וכיום הוא מוגדר במצב וגטטיבי. התביעה הוגשה כנגד המבקשת 1 כמבטחת השימוש ברכב וכנגד המבקשת 2, קרנית, לאור טענות המבטחת להעדר חבות (בהמשך הגיעו קרנית והמבקשת 1 להסדר בינן לבין עצמן בשאלת החבות). כנתבעת נוספת לתביעה צורפה גם המשיבה 1 (להלן: קופת חולים  מכבי או מכבי).

           קופת חולים מכבי עתרה לסלק את התביעה נגדה על הסף, בטענה כי הסמכות הייחודית לדון בתביעה נגדה נתונה לבית הדין לעבודה. בית משפט קמא נעתר לבקשה בהסתמך על הלכת איילון, ובהמשך דחה את בקשת המבקשות לביטול ההחלטה. על החלטות אלה נסבה בקשת רשות הערעור שבפנינו.

טיעוני הצדדים

4.        המבקשות טענו כי נוכח התיקון לחוק, פוליסת ביטוח החובה אינה מעניקה כיסוי ביטוחי בגין שרותי בריאות הכלולים בסל הבריאות, והאחריות למתן שירותים אלו הועברה אל קופות החולים. ההנחה היא כי כל דבר חקיקה חדש בא לשנות מהדין הקיים, ופרשנות תכליתית ראויה מותירה את ההכרעה בדבר זהות הגורם המממן בגדר סמכותו של בית המשפט האזרחי הדן בתביעת הפיצויים. המבקשת הסתמכה על לשונו של סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק ביטוח בריאות), וטענה כי סמכותו של בית הדין לעבודה אינה משתרעת על תביעות נזיקין. בנוסף, נטען כי לבית המשפטהאזרחי סמכות נגררת מכוח סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) וסמכות לצרף בעל דין לפי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

           עוד נטען, כי נוכח משולש היחסים בין ניזוק-מזיק (חברת הביטוח)- מיטיב (קופת חולים), ראוי כי קופת החולים תצורף כצד לדיון, כפי שהומלץ בשעתו בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח נ' אלחדד,פ"ד נא(2) 724 (1997) (להלן: הלכת אלחדד). זאת, על מנת למנוע פיצול הדיון בין בית המשפט לבין בית הדין לעבודה, על כל הכרוך בכך, בהיבטים של חוסר יעילות, הכבדה על המתדיינים ועל מערכת המשפט, בזבוז זמן שיפוטי, חשש לפסיקות סותרות של בית המשפט ובית הדין לעבודה, וחשש למצב בו המבקשות תחוייבנה בכפל תשלום. בהקשר זה נטען כי קופות החולים מסרבות באופן שיטתי ליתן למבוטחיהן טיפולים ושירותים רפואיים הכלולים בסל הבריאות, תוך ניצול התיקון לחוק.