דיון בבקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים תוך בחינת קיום מבחן הראיות לכאורה (עדות עד מדינה ) וסוגיית השוויון בין שותפים לדבר העבירה. הבקשה התקבלה

ה ח ל ט ה

1. בת"פ 106/99 מואשם המשיב בשני אישומים. האישום הראשון מייחס לו, יחד עם אדם
נוסף, את ביצוע העבירות הבאות: שידול להצתה, עבירה לפי סעיפים 448 ו30- לחוק
העונשין, תשל"ז1977-; שידול לפציעה, עבירה לפי סעיפים 335 ,334)א()1( ו30-; וסחיטה
באיומים, לפי סעיף 428 לחוק האמור. באישום השני מיוחסת לו עבירה של הצתה, לפי סעיף
448 הנ"ל. בבקשה שלפני עותרת המבקשת להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים.
לטענתה בידיה ראיות לכאורה להוכחת האישומים, ומתקיימת עילת מעצר בשל מסוכנותו, פועל
יוצא מנסיבות ביצוע העבירות הנ"ל ולנוכח עברו הפלילי בעבירות רכוש ואלימות, כמו-גם
העובדה שהוא ביצע את המעשים בזמן שמאסר על-תנאי, הניתן להפעלה אם יורשע, היה תלוי
ועומד כלפיו, כשם שהיה נתון בזמן זה בתנאי שחרור בערבות. הילכך סבורה היא, שבנסיבות
העניין לא ניתן כלל להשיג את מטרות המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור,
שפגיעתם בחרותו פחותה.