דיגמי לאו ואח' נ' שטרן ואח'

החלטה

1.המבקשים עותרים לדחיית התביעה על הסף מחמת מיצוי העילה נוכח אי קבלת היתר לפיצול סעדים ומחמת היותה טרדנית וקנטרנית. עסקינן בסכסוך שכנים סביב הפעלת גן ילדים בבית המבקשים.

בה"פ 34693-06-12 (להלן: ההליך הקודם) עתרו המשיבים למתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על המבקשים להפעיל את גן הילדים ללא אישורים. בדיון ההוכחות ביום 7.7.13 הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר תוצאתו הפסקה מותנית של פעילות הגן בכפוף להחלטות מוסדות התכנון. בתביעה הנדונה עותרים המשיבים לפיצוי כספי עבור נזק לא ממוני מכח עוולת המטרד ליחיד.

לטענת המבקשים, נוכח אי בקשה לפצל סעדיהם בהליך הקודם, מנועים המשיבים מהגשת תביעתם. עוד נטען כי לא היו מסכימים להתפשר לו היו יודעים שבכוונת המשיבים לעתור לסעדים כספיים. כן נטען כי התביעה טרדנית.

המשיבים טוענים כי ההלכה מורה כי לא נדרש היתר לפיצול סעדים לאחר תביעה לסעד הצהרתי ולא היה כל מצג בהסכם הפשרה מכוחו ניתן היה להבין כי ההליך הקודם ממצה את כל טענות הצדדים.

דיון והכרעה

2.לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה עולה כי דין הבקשה להדחות. אין יסוד לטענה כי מדובר בתביעה טרדנית וקנטרנית. בהליך הקודם התבררה התביעה לגופה ולמרות הפשרה נפסקו לחובת המבקשים הוצאות, אם כי לא בשיעור לו קיוו המשיבים. לא מדובר במקרה החריג בו ניתן לחסום את בירור התביעה מחמת טענות קנטרניות.

בתביעה זו עותרים המשיבים לפיצוי בגין שימוש המבקשים בגן ללא היתרים תוך יצירת מטרד מספטמבר 2010 ועד להגשת התביעה. בתשובה נטען כי וועדת הערר אישר בסופו של יום את השימוש, אם כי בתנאים. החלטות הועדות המלאות טרם צורפו, אולם משתמע מהטענה כי עד לאישור המיוחל פעלו המבקשים ללא היתר. לפיכך לא ניתן לקבוע בשלב זה כי אין לברר את התביעה.

הוא הדין ביחס לטענה כי הפשרה בהליך הקודם מונעת הגשת תביעה זו. לא השתמע מההסכמה כל ויתור על תביעות עתידיות והושגה היא במסגרת הליך שמטרתו היתה למנוע כליל את פעולת הגן בהתראה קצרה.

3.טענתם העיקרית של המבקשים מכוונת לאי קבלת היתר לפיצול סעדים בגדרו של ההליך הקודם. לא מצאתי כי עמדת המבקשים מבוססת על ההלכה הקיימת אשר עוגנה בע"א 10474/03 הכהן נ' מלונות הים התיכון בע"מ, 24.11.05, סעיף 18 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל לו הסכימו הנשיא ברק והשופטת נאור:

"אני סבורה כי נכונה היא הגישה הגורסת כי הזוכה בסעד הצהרתי רשאי לתבוע גם סעד אופרטיבי הנובע מאותו עילה ואין לו צורך בהיתר לפיצול סעדים (ע"א 466/89, שם, בעמ' 184;ע"א 3790/02 אשורי נ' אביזאדה, פ"ד נז(4) 337, 344). אכן:"...מי שזכה בסעד הצהרתי, ולוא גם על יסוד עילה מוגדרת, רשאי לתבוע סעד אופראטיווי, כ"השלמה" להכרה המוצהרת בזכותו, ותביעתו הנוספת איננה טעונה היתר לפיצול סעדים" (ע"א 4646/90 בר חן נ' שמעון

הטעמים לגישה זו הובאו בפסקי הדין שאוזכרו לעיל ואיני רואה לחזור עליהם."

אין בידי לקבל את האבחנה שמבקש ב"כ המבקשים לעשות בין ההלכה הברורה לתביעה זו. הישענותו על ע"א 10443/08 לופו נ' בנק אגוד לישראל, 22.7.10, אינה רלוונטית שכן עוסק הוא בהשתק פלוגתא של הכרעות שנקבעו בהליך הצהרתי. ככלל, הקושי יתעורר רק מקום בו זכה בעל דין בהליך ההצהרתי שכן דחיית תביעתו תכלול בדרך כלל פלוגתאות שיחסמו דרכו מהגשת תביעה נוספת למימוש פרי זכייתו.

ההליך הקודם נועד להפסיק את השימוש או להתאימו להיתרים שיינתנו. מטיבו דומה הוא לתביעה לסילוק יד אשר רק לאחר הפסקת השימוש התגבשו הנזקים הנטענים.

בכל הנוגע לסילוק יד ממקרקעין נפסק כי אין צורך בהיתר לפיצול סעדים כאשר בעל מקרקעין תובע בנפרד סילוק יד ודמי שימוש ראויים הואיל ומדובר בשתי עילות נפרדות. האחת, ביטול הרשות שניתנה לעשות שימוש והשנייה, הזכות לקבל דמי שימוש ראויים אשר מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשט (ראה רע"א 1156/02, חיר נ' לידאי, פ"ד נז (3) 349). הסעד ההצהרתי בהליך הקודם, לו היה ניתן בפסק דין, היה מחייב את בית המשפט לבחון אם קיים סעד כספי שהתגבש המונע את האפשרות למתן ההצהרה. נוכח טיבו של ההליך הקודם, עצם קיומו של נזק למשיבים לא היה מונע דיון בסעד להפסקת השימוש.

לאור האמור לעיל לא מצאתי כי היה צורך בקבלת היתר לפיצול סעדים לצורך הגשת התביעה שבפני.

4.הבקשה נדחית. המבקשים יגישו כתב הגנה תוך 30 ימים.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, ו' אדר תשע"ד, 06 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.