דיב נ' פלצור

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי המפקחת על רישום מקרקעין ביום 17.12.2013 בתיק תביעה 201/12. בפסק הדין נקבע כי יש לכנס אסיפה כללית של בעלי הדירות אשר תדון בהסדרת המעבר בחזית המזרחית של החלקה באופן שיהיה בטיחותי והחלטה שתזכה לרוב הדיירים תחייב. כן הוחלט כי לאסיפה תהיה הזכות לאשר מתקן העץ שהקים המשיב שבפניי או להורות על פירוקו.

בבקשה מבוקש כי יעוכב כינוס אסיפת הדיירים עד למתן החלטה סופית בערעור.

בתמצית מעלה המבקש בבקשתו את החשש כי באם תכונס אסיפת דיירים והחלטתה תהיה שונה מהמקווה על ידו יהיה בכך להשפיע על תוצאות הערעור.

עיינתי בבקשה ומצאתי לדחותה ללא צורך במתן תשובה.

הלכה היא, כי, ככלל, אין מעכבים ביצועו של פסק דין רק בשל הגשת ערעור. עיון בבקשה בפני מלמד כי מבלי להתייחס לשאלת סיכויי הערעור, מדובר בבקשה שהוגשה מטעמים טקטיים, כדי לא לפגוע בסיכוי ערעור ומתוך חשש לא מוסבר מפני תוצאות אספת דיירים.

עיון בבקשה מלמד כי אין בה כל נימוק המצדיק חריגה מהכלל שצוטט לעיל. ראשית, לא נטען בה ולא הוכח, כי אם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להשיב הנעשה על כנו ולכנס בשנית אסיפת דיירים או לבטל החלטתה של אסיפה שכונסה. עוד לא הוכח כי כינוס אסיפת דיירים יגרום למבקש נזק כה חמור עד כי ראוי לעכב את הביצוע. כל שנטען בבקשה, בעלמא, הוא שעיכוב ביצוע פסק הדין לא יגרום נזק למשיב. טענות כגון דא, אינן מהוות תשתית מספקת לשם מתן עיכוב ביצוע של פסק דין.

בנוסף אומר, בזהירות הראויה, כי נראה שסיכויי הערעור אינם גדולים שכן המבקש עותר להתערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב באלה.

עוד אציין כי בקשת המבקש מושתת על ההנחה כי המשתתפים באסיפת דיירים מונעים משיקולים אחרים מאשר מיקסום האינטרסים האישים שלהם או מן ההנחה כי משתתפי האסיפה לא ידעו לקבל החלטות נכונות תוך שהם חופשיים מלחצים. הנחות אלו לא הוכחו בפניי ואין די בהשערות כדי להעתר לבקשה.

לאור כל האמור לעיל אני דוחה הבקשה.

בנסיבות העניין ולאור מהות הבקשה ומיהות הצדדים איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: