די ז נאשוילי נ' ניר

פסק דין

בפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לקטנוע של התובע עקב תאונת דרכים עם רכבו של הנתבע.

לטענת התובע הוא נסע בכביש דו נתיבי, בנתיב שמאל, עליו מסומן חץ לכיוון ישר; הנתבע נסע ברכבו באותו נתיב, דהיינו הנתיב השמאלי כאשר התובע נסע לשמאלו צמוד למדרכה. לטענת התובע, התאונה ארעה עקב כך שהנתבע ביצע פניית פרסה במקום בו אסורה הפנייה ועקב כך התנגד בקטנוע של התובע, התובע נפל ונזק נגרם לקטנוע. התובע הציג לבית המשפט סרט ובו צילום המקום והנתבע הציג תמונות של המקום התואמות את המצולם בסרט (נ/1 ו– נ/2). התובע טוען כי הנתבע אחראי לתאונה ולנזקים שכן סטה שמאלה במקום בו אסורה פניית פרסה.

מנגד, הנתבע טוען כי התאונה ארעה בשל רשלנותו של התובע בלבד. לטענת הנתבע הוא נסע בנתיב הימני עבר לנתיב השמאלי ואז התכוון לבצע פניית פרסה. לטענתו, אותת שמאלה, התובע ראה אותו מאותת ומאט ולמרות זאת עקף אותו משמאל. לטענת הנתבע, גם אם אסורה פניית פרסה במקום, עדיין התובע אחראי לתאונה שכן נכנס "לרווח בין הרכב של הנתבע ובין המדרכה". לטענת הנתבע, אין שלט האוסר על פניית פרסה במקום והדבר מותר. גם השוטר שהגיע למקום לאחר האירוע, לטענת הנתבע, אמר לנתבע כי אין מניעה לבצע פרסה ולראיה הנתבע לא קיבל כל דו"ח.

בדיון שהתקיים העידו התובע, הנתבע וכן מר אושרי חכמון מטעמו. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים אני קובע כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

גם אם נכונה טענת הנתבע כי אין מניעה לבצע פניית פרסה במקום (נ/1 – נ/2), שכן למרות הסימון על הכביש - חץ לפיו מהנתיב השמאלי ניתן לנסוע ישר בלבד - הרי שבטרם פניית הפרסה היה על הנתבע לעצור ולוודא היטב כי אין כל רכב המגיע משמאל ובכלל זה התובע. משלא עשה כן, האחריות לתאונה רובצת לפתחו.

לעניין השאלה האם מותרת פניית פרסה במקום אם לאו, הרי שמבלי לקבוע מסקנה ברורה בעניין, ניתן לסבור מחד, כי בשל הסימון על הכביש (חץ ישר בלבד) הפנייה אינה מותרת וזאת גם בשים לב למבנה הכביש במקום (נ/1 – נ/2); יחד עם זאת, בהיעדרו של שלט במקום האוסר על פניית פרסה ניתן להניח כי הפנייה מותרת. כך או כך וממשאלה זו לא הוכרעה באופן ברור בפסיקה, ומשקבעתי כי על נהג הרכב המבצע פניית פרסה, ובענייננו הנתבע, לוודא היטב כי אין רכב המגיע משמאלו טרם ביצוע הפנייה, אני קובע כי האחריות לתאונה חלה על הנתבע.

לא מצאתי כל איסור וממילא לא הוצג בפני ואף לא נטען, כי על נהג האופנוע הנוסע בנתיב הנסיעה ישר, חלה חובה לנסוע בחלק מסוים של הנתיב, ומקובלת עלי טענתו של התובע כי יכול היה להניח כי מכיוון שעל הנתיב מסומן חץ נסיעה ישר, הנתבע לא יבצע פרסה במקום ויסטה שמאלה.

יחד עם זאת מצאתי לנכון לקבוע כי לתובע אשם תורם לקרות התאונה, אם כי בשיעור של 20% בלבד. התובע יכול היה גם מצידו למנוע את התאונה לו לא היה נכנס כדברי התובע בין רכבו של התובע ובין אי התנועה אך בנסיבות העניין ולאור קביעותיי דלעיל, אני סבור כי חלקו של התובע קטן משמעותית מחלקו של הנתבע.

לאור כל הנ"ל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע בתוך 30 יום מהיום, את הסך 2,502 ₪ [80% מסכום התביעה] בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין, מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 300 ₪, לתשלום בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום לצדדים.

ניתן היום, כ"ד טבת תש"ע, 10 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: