די.בי.אס שרותי לווין נ' מנסור סוהייל

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 1,996 ש"ח (לא כולל הפרשי הצמדה וריבית, או הוצאות ושכר טרחה), שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל על ידי די.בי.אס. שירותי לווין (YES) בע"מ ("התובעת") כנגד מר מנסור סוהיל ("הנתבע"), לתשלום שווים הנטען של 2 ממירים דיגיטליים ו-2 כרטיסים חכמים שהופקדו בידיו במסגרת התקשרותו עם התובעת לקבלת שירותי שידורי טלויזיה בלווין, ושלא הוחזרו בתום ההתקשרות. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התביעה.

הדיון בפני התנהל באופן לא פורמאלי, והצדדים העלו טענותיהם באופן חופשי. בתום הדיון החופשי בחרו הצדדים, בנסיבות העניין, לבקש מביהמ"ש ליתן פסק דין, ללא נימוקים, על פי הקבוע בסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט בהסתמך על הטיעונים וכתבי הטענות, ועל סיכום טענות בכתב. יוער, כי ההסכמה כללה החזרת הציוד לתובעת, ועל פי החומר שהוגש אכן הוחזר הציוד, אם כי רק לאחר הגשת סיכום טענות התובעת.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

טענות הנתבע, בקליפת אגוז, הן, כי בשעתו הפקיד בידי התובעת סך 1,080 ש"ח עם קבלת הציוד, כי ברבות השנים, ולאור חיובים מופרזים, ביקש להתנתק משירותי התובעת ולהחזיר לה את הציוד, אולם השליח שהיה אמור להגיע לאסוף את הציוד לא הגיע במועד שיועד לכך, והוא נאלץ לפרקו בעצמו, ולאחסנו בבית העסק שהוא מנהל. לטענתו, על התובעת להחזיר לו את הסכומים ששילם ביתר (1,360 ש"ח), החזר פיקדון (1,080 ש"ח) דמי אחסנה ראויים (אותם הוא מעמיד על סך 4,500 ש"ח), והחזר הוצאות אחזור דפי חיוב בכרטיס אשראי (306 ש"ח).

טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן, כי בעת שביקש הנתבע להתנתק משירותיה, לא חתם על הטופס המיועד לכך, ושרק החתימה עליו מאפשרת ביטול ההסכם, על פי תנאיו; כי חרף האמור, התובעת מוכנה לוותר על החיובים עבור התקופה שלאחר יום בקשת הניתוק בטלפון; וכי באחסון הציוד אצלו במקום העברתו לתובעת לא פעל הנתבע להקטנת נזקיו, והוא מנסה להוציא מהתובעת כספים שלא כדין.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים שבפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לדחות את התביעה, ולחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבע בסך של 900 ש"ח, זאת בשים לב לכך שלא הוגשה תביעה שכנגד, אולם בכך יהיה משום סילוק סופי ומוחלט של כל טענותיו כלפיה. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת יישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין.

תיק ההוצאה לפועל ייסגר.

ניתן היום, י"ז אב תשע"א, 17 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: