דחית ערעור על זיכויו של נאשם בהעתקה בבחינות פסיכומטריות

השופט ר' שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:

בפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ע' קוטון) מיום 29.5.14 אשר זיכה את המשיב מחמת הספק מעבירות קשירת קשר לעוון – עבירה לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); התחזות כאדם אחר – עבירה לפי סעיף 441 + סעיף 29 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה – עבירה לפי סעיף 414 + 415 + 29 לחוק העונשין; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר – עבירה לפי סעיף 414 + 418 + 29 לחוק העונשין.

כתב האישום:

על פי עובדות כתב האישום, ביום 26.2.09 וביום 23.6.09 נבחן המשיב בבחינות אמי"רם (בחינה למיון רמות שליטה ממוחשבת באנגלית לצורך קבלת סיווג או פטור מלימודי אנגלית במוסדות להשכלה גבוהה באנגלית), שנערכו על ידי המרכז הארצי לבחינות והערכה (מסגרת מיון מועמדים להשכלה גבוהה) (להלן: "המרכז"). בבחינה שנערכה ביום 26.02.09 עמד ציונו על 64 ובבחינה שנערכה ביום 23.6.09 עמד ציונו על 57.

במועד לא ידוע עובר ליום 7.9.09 קשר המשיב קשר עם אחר, שזהותו אינה ידועה, לפיו האחר יתחזה לו, ייבחן במקומו בבחינת אמי"ר (בחינה למיון רמות שליטה באנגלית) ובבחינת יע"ל (בחינת מיון בעברית), כך שהציונים שיושגו בהן ייזקפו במרמה לזכותו של המשיב.

ביום 7.9.09, מועד הבחינות, התחזה האחר למשיב, ניגש לבחינה שנערכה באוניברסיטת חיפה ובמסגרת הקשר ולפי הפרטים שמסר לו המשיב, התחזה בפני המשגיחים כמשיב. באותו המעמד רשם האחר את פרטי המשיב בטפסי רשימת הנבחנים וחתם בהם את חתימתו של המשיב, באופן העשוי להיחזות כאילו הפרטים והחתימה נחתמו על ידי המשיב ובבחינת יע"ל רשם אף חיבור קצר. בהמשך, נבחן האחר בבחינות והשיג עבורו את הציון 221 במבחן אמי"ר (זהה לציון 121 בבחינת אמי"רם). בכך ניסה במרמה להגיע לרמה גבוהה ואף לפטור מלימודי אנגלית במסגרת הלימודים.

ההליך בבימ"ש קמא והכרעת הדין:

בימ"ש קמא החליט, כאמור, לזכות את המשיב מחמת הספק.

בהכרעת הדין ציין בימ"ש קמא כי המשיב כפר במיוחס לו. תחילה טען בא כוחו שהוא מעוניין לקבל את הטפסים המקוריים של הבחינות על מנת להעבירם למומחה מטעמו. כך הסביר שהמשיב הגיש תביעה אזרחית נגד המרכז ובמהלך בקשות להארכת מועד להגשת כתב הגנה הוגשה על ידי המרכז תלונה למשטרה, תלונה זו הניעה את ההליך שבנדון. לדעת ב"כ המשיב הגשת התלונה הייתה "תגובת נגד" לכתב התביעה שהגיש המשיב. נטען כי זויפו רשימות בכתב יד בשנים 2006 ו- 2007 וכתב היד המתאים הוא לשנת 2009. ב"כ המשיב טען שלדעתו מחברת הבחינה של המשיב אבדה. לאחר הבחינה הוזמן המשיב לבחינה נוספת אך בעצת בא כוחו לא ניגש לבחינה.

עוד צוין כי בדיון נוסף ביקש ב"כ המשיב לבטל את כתב האישום נוכח פגמים בניהול החקירה ונוכח אכיפה בררנית. נטען כי אנשי המרכז נעדרי יושרה וכי הבסיס להגשת התלונה נגד המשיב הוא הגשת התביעה האזרחית. נטען כי המשיב כלל לא קיבל את ציוני הבחינה ומשכך לא קיבל דבר כלשהו במרמה. נטען שהעובדה שהמשיב זומן לבחינה נוספת מוכיחה כי למרכז לא הייתה כוונה להתלונן, אך משסירב המשיב להתייצב לבחינה חוזרת עלתה לראשונה טענה לפיה כתב היד אינו שלו. עוד נטען כי חומר הראיות אינו מושתת על ראיות ישירות כי אם בעיקר על עדויות סברה. משכך נפגעה יכולתו של המשיב להתגונן. לאחר שנשמעו הטענות דחה בימ"ש קמא את ההחלטה, שכן הוברר כי יש צורך בקיום בירור עובדתי על מנת לאמוד את עוצמת הפגמים הנטענים.

לגופו של עניין, אישר המשיב כי נבחן מספר פעמים אך לא זכר את המועדים ואת הציונים שהתקבלו. המשיב הכחיש שקשר קשר עם מאן דהוא, הכחיש שאדם כלשהו התחזה בפרטיו, וטען כי אף לא היה מודע לעובדה שמישהו אחר נבחן תחת פרטיו. הוסבר כי המשיב עצמו השתתף בבחינה שנערכה ביום 7.9.09, ניגש בעצמו לאולם הבחינות ואף נתקל באנשים מוכרים לו. עד יום הדיון בבית המשפט לא קיבל את ציון המבחן ובשל כך פנה בתביעה אזרחית בבקשה למתן צו שיורה על הודעת הציון. למרות זאת הציון לא נמסר. הוסבר שמחברת הבחינה שנמצאת בתיק החקירה כלל אינה מחברת הבחינה שמילא המשיב וגם בחקירה הסביר המשיב שכתב היד איננו שלו. לדעת המשיב נרקמה קנוניה ולפיכך צורפה מחברת בחינה לתיק החקירה אשר בינה ובין המשיב אין כל קשר, למעט פרטיו על המחברת, אך ברי, כי המשיב אינו מסוגל היה למלא אותה לא מבחינת רמת השפה ולא מבחינת אופן הכתיבה. מכל מקום, מחברת הבחינה שבידי המאשימה אינה המחברת אותה כתב המשיב בעת הבחינה.