דחיית תובענה לשיתוף בנכס ספציפי אף שהוכחה השקעה ממשית בנכס מצד האישה

העובדות בתמציתן:

1. התובעת (להלן: "התובעת"/"האישה") והנתבע (להלן: "הנתבע"/"הבעל") (וביחד, להלן: "הצדדים") נישאו ביום 27.6.95 ומנישואיהם נולדו להם 4 ילדים - כולם קטינים.

2. החל מחודש אוקטובר 1984 רשום הנתבע כבעל זכויות בר רשות במשק שבמושב XXX (ר' נספח 1 לכתב ההגנה המתוקן).

המשק נרכש מהוריו בהתאם להסכם המכר שנערך ביום 28.4.83 (נספח 2 לכתב ההגנה המתוקן).

3. המשק כלל בית מגורים בשטח של 62 מ"ר (ר' ה"הואיל" הראשון בהסכם המכר דלעיל), חממה בשטח של 8 דונם, סככה עם גג אסבסט ושני מחסנים.

4. אין חולק כי בית המגורים הנ"ל נהרס ועליו נבנה בית המגורים הנוכחי בשטח של כ – 231 מ"ר (ר' סעיף 5.1 לחוות דעת השמאי).

אין גם חולק כי שטח החממות הוגדל, ואולם באשר לגודלו כיום, חלוקים הצדדים: לטענת התובעת גודלו כיום מגיע לכ – 36 דונם בעוד שהנתבע טוען כי גודלו הינו כ – 32.5 דונם בלבד.

5. למן תחילת הנישואין התגוררו הצדדים במשק.

תחילה התגוררו בבית הישן שנהרס, לא לפני ששיפצוהו, ובשנת 2001 החלו בבניית דירתם החדשה שהסתיימה בשנת 2003. בין השנים 2001 עד 2003 התגוררו הצדדים בשכירות עד לתום בניית ביתם החדש במשק.

6. בתקופת נישואיהם עבד הבעל במשק עד לשנת 2003.

מסוף שנת 2003 עד אוגוסט 2007 עבד הבעל בחברת "XXX" כשבמקביל השכיר את המשק. בשנת 2008 עבד כשכיר ב"XXX" לתקופה של מספר חודשים ומשנת 2008 חזר הוא לעבוד כחקלאי במשק.