דחיית תביעת המנהל לסילוק יד עקב ביטול חוזה הפיתוח כדין אינה מזכה את החוכרים בפיצוי

מבוא

1. התובעים הגישו ביום 26.7.04 כתב תביעה כנגד הנתבעת (להלן: "הנתבעת" או " המינהל"). בכתב התביעה נטען כי התובעים התקשרו עם הנתבעת ביום 16.11.1991 בחוזה לפיתוח מקרקעין (להלן: "חוזה הפיתוח"). בהתאם לחוזה הפיתוח חכרו התובעים מהנתבעת שטח של כ- 1,035 מ"ר עליו היו עתידים לבנות מחסן שהיה עתיד לשמש אותם בעסקם - אחסנת מעוקלים. המגרש בו מדובר הוא מגרש מס' 175 בחלקה 40 בגוש 2046 (להלן: "המגרש").

2. לאחר החתימה על חוזה הפיתוח החלו התובעים בהשגת האישורים הנדרשים לקבלת היתר בניה ואף קיבלו את אישור המינהל הנדרש לצורך מתן ההיתר.

3. הועדה המקומית לתכנון ולבניה אשדוד (להלן: "הועדה המקומית") אישרה את בקשתם אך הם נדרשו להמציא אישורים נוספים לצורך קבלת ההיתר.

4. בשל חלוף הזמן עד להמצאת האישורים פג תוקף ההחלטה המאשרת את הבקשה והתובעים נזקקו לחתימה מחודשת של המינהל על הבקשה. כמתואר בכתב התביעה סירב המינהל לתת אישור לצורך קבלת ההיתר מסיבות שונות.  יצויין כי המינהל טוען שלא סירב לתת את הסכמתו למתן ההיתר במועד הנוסף שבו נתבקש לעשות כן.

5. רק ביום 14.1.96 ניתן לתובעים היתר בניה  והתובעים חידשו את עבודות הבניה והשלימו את בניית המבנה באיחור.

6. במקביל, נוכח העיכוב שחל בהשלמת העבודות ונוכח הפרת חוזה הפיתוח  ביטל המינהל את החוזה עוד ביום 23.1.1995 (כשנה לפני מתן היתר הבניה) והגיש ביום 16.1.1996 תביעה כנגד התובעים לסילוק ידם מהמקרקעין (ת.א. 73/96).

7. משהחלו התובעים את הבניה לאחר מתן ההיתר אך גם לאחר ביטול חוזה הפיתוח, נתבקש וניתן על ידי בית משפט השלום באשדוד צו מניעה בו נאסר על התובעים להמשיך בבנייה עד לגמר ההליכים בתביעת סילוק היד (המ' 245/96).

8. ההליכים המשפטיים בתביעת סילוק היד נוהלו באופן תמוה, אם לנקוט לשון המעטה, מבחינת המינהל ובסופו של דבר לאחר ישיבות רבות וחוסר מעש מצד המינהל נדחתה התביעה ביום 27.4.03 בשל אי התייצבות בא כוחו של המינהל באותו הליך (שאינו בא כוחו הנוכחי) לדיון. 

9. כך, מחזיקים התובעים בנכס לאחר שחוזה הפיתוח בוטל ובלי שנחתם חוזה חכירה.

10. בכתב התביעה טוענים התובעים כי הם זכאים לסעדים הנתבעים מהמינהל, כפי שיפורטו להלן,  בשל עילות התביעה הבאות:

א.                  א.                  המינהל סיכל את ביצוע חוזה הפיתוח וגרם לאיחור בסיום הבניה.

ב.                  ב.                  המינהל סירב לחתום על תוכניות הבניה ללא הצדק בדין.

ג.                    ג.                    המינהל באמצעות אחר בקש מהתובעים תשלום שוחד.

ד.                  ד.                  לאחר שהמינהל סיכל את ביצוע ההסכם וגרם להפרתו על ידי התובעים - הגיש תביעה שלא בתום לב כנגדם.

ה.                  ה.                  ניהול ההליך המשפטי מצד המינהל לווה בזלזול חסר תקדים בהליך דבר שהביא למספר פעמים בהם ניתן פסק דין כנגד המינהל אשר בוטל לבסוף עד לפסק הדין האחרון שלא בוטל.

11. הסעדים שנתבעו בהתבסס על העילות הנזכרות לעיל הם שלושה: סעד כספי, דרישה למתן צו עשה ודרישה למתן סעד הצהרתי.

12. בתביעת ה סעד הכספי טוענים התובעים כי הם זכאים לפיצוי עבוד דמי השכירות שאותם היו יכולים לקבל לו היו משכירים את הנכס משנת 1991 ועד למועד הגשת התביעה. עוד הם טוענים  כי הם זכאים להשבה של האגרות, ההוצאות שהוציאו ושכר הטרחה ששולם על ידם עבור הייצוג בהליכים המשפטיים שנוהלו בתביעת סילוק היד. בנוסף מבקשים התובעים כי יפסק להם פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בשל התנהגות המינהל. הנזקים הוערכו על ידי התובעים בסכום של 1,193,299 ש"ח.

13. התובעים עותרים בנוסף ל סעד הצהרתי שהוא ליתן צו המצהיר כי 'התובעים פטורים מתשלום דמי חכירה לממ"י בגין התקופה שעד ליום חתימת הסכם החכירה בפועל".