דחיית תביעת גירושין ופירוק שיתוף

לצדדים דירת מגורים ברחוב [א'].

בעניינם של הצדדים התקיימו שלשה דיונים (בדיון הראשון יוצג הבעל ע"י טו"ר אבלס), וכן הוגשו סיכומים.

ההליכים וטענות הצדדים

בתאריך כ"ג באלול תשע"ח (3.9.18) תבע הבעל גירושין, וכרך לתביעה את ענייני הרכוש ומזונות האישה. הבעל ציין כי הצדדים מצויים בפרוד למעלה מעשר שנים. בכתב התביעה מציין הבעל כי אף בשנים הקשות, לא הזניח את משפחתו, ודאג לשלם את צרכי הבית, לרבות חשמל, גז, מים, ארנונה. כמו כן היה נוהג לאכול סעודות שבת בחיק המשפחה בדירת הצדדים, אולם ללא לינה.

בכתב התשובה השיבה האישה, שכל תביעת הגירושין הינה עקב רצונו של הבעל לממן את עסקיו ממכירת הבית, כאשר האישה התנגדה שייקח עוד ועוד הלוואות לצורך עסקיו, בדרך של משכנתא על הדירה. האישה מציינת כי הציעה לבעל שיעתיק את פעילות משרדו לדירת הצדדים, על מנת לחסוך בהוצאות. האישה מציינת כי הבעל נהג "לבוא כאורח" לסעודות שבת בחיק המשפחה, הגם שלא היה שותף בטרחה ובהכנה לסעודה, כשהוא ניזון ממשכורתה הדלה של האישה (כעובדת סיעוד או כתופרת מזדמנת).

הבעל מימן חגיגת יום הולדת לאישה לפני למעלה משנה. ביום הולדתה של האישה (בחודש שבט או אדר תשע"ח), הזמין הבעל את ילדיו וקרובי משפחה, למסיבת יום הולדת במסעדה בגבעת שמואל, כשלפני כן שלח לה זר פרחים וברכה מצורפת. במסיבה נשא הבעל דברי ברכה, מהם השתמע על רצונו לפייס את האישה ולשוב עמה לחיי שלום.

יוער כי הבעל מנהל משרד נסיעות המארגן נסיעות בעיקר לאומן באוקראינה, ואף שוהה שם פעמים רבות בשנה, ולדברי האישה, הבעל סיפר לה שיש בבעלותו חדר באומן שבאוקרינה.

בדיון הראשון שהתקיים בתאריך ו' בחשון תשע"ט (15.10.18), הפנה בית הדין את הצדדים לכבוד הראב"ד הגאון הרב נסים בן שמעון שליט"א, שאף חיתן את הצדדים. דא עקא, הבעל התמיד ברצונו בגירושין, כך שכבוד הראב"ד הגר"נ בן שמעון שליט"א לא הצליח להביא את הצדדים לידי שלום.

בדיון שהתקיים בתאריך ה' באדר א' תשע"ט (10.2.19), טען הבעל (שורה 12 ולהלן לפרוטוקול):

"אנו נשואים מעל 30 שנה, לא הסתדרנו מהתחלה, אני לא יושן בבית, עזבתי אותו אחרי 11 שנה, וכששואלים אותי מדוע עד עכשיו לא התגרשתי זה בגלל הילדים שחיכיתי שהם יתחתנו ויסתדרו. חיי האישות שלנו לא היו תקינים. זה לא היה מהלך נישואין של אדם רגיל. חיי אישות לא היו תקינים, היו כאילו קפאו שד. זה לא נעים לדבר על זה. מתוך 100% של חיי אישות, 5% היו. ממש ככה. חיתנו ארבעה ילדים, יש עוד שלשה ילדים גדולים לחתן, ואין שום ברירה אחרת, אי אפשר לחיות בצורה כזו, אפילו שלא הייתי חי בבית [...] לא הסתדרנו בכלל ואי אפשר לחיות ביחד. לא יכול להסתכל עליה ולא להסתכל אליה בעיניים. לפני כעשר שנים היא הייתה בטיפול פסיכיאטרי והיא נטלה כדורים. לא יכולתי להמשיך."

בהמשך טענה האישה (שורה 22 ולהלן מפרוטוקול הדיון):

"שיגיד במה זה התבטא טיפול פסיכיאטרי. הוא החליט שהוא עוזב את הבית, הוא היה מכור לשתייה חריפה, הוא נהנה לעשות את זה מחוץ לבית. אם באמת היינו מסוכסכים, הוא לא היה מגיע לשבתות, הייתי מכבסת לו, מבשלת לו, תשאל אותו מי גידל את הילדים ומי היה כל הזמן בבית. אני דיברתי אתו כל הזמן, הבלגתי, ורק לפני שנה הוא חגג לי יומולדת מפוארת עם המשפחה שלו ושלי, במסעדה בגבעת שמואל. אם באמת היה בינינו סכסוך, אז איך היה ככה? הוא פשוט מכור לטיפה המרה, עשינו קניות וניהלנו חיים, אך אי אפשר לנהל אתו שיחה, הוא השאיר אותי לדאוג לילדים, אנו חיתנו את הילדים, אני כיבסתי לו, גיהצתי לו, אנו עושים קניות יחד, הוא לא עזב וזהו. הוא ניצל את התמימות שלי, ואני גם הייתי אתו. גם כשהוא היה שתוי, אני הייתי במקווה, ואני הלכתי לעשות את מה שצריך לעשות."

בהמשך נקבע מועד לתאריך י"ד באייר תשע"ט (19.5.19) לחקירה נגדית. בתחילה נחקר הבעל על ידי בא כוח האישה. בין השאר הייתה התייחסות של הבעל לעניין רצון האישה שינהל את המשרד מהבית, העובדה כי האישה מכבסת עבורו, וכי אף פעם לא החסירה האישה טבילה, ראה שורה 46 ולהלן מפרוטוקול הדיון:

"בא כוח האישה: תאשר לי שהאישה אפשרה לך לנהל את המשרד מתוך הבית כדי לצמצם עלויות, נכון?

הבעל: היא לא צריכה לאפשר לי. אני יכול לעשות את זה לבד. היא אמרה לי בוא תסגור קיר ותעשה, אני לא רציתי.

בא כוח האישה: היא הציעה לך את זה או לא?