דחיית תביעת בנק טפחות נגד עולה חדשה - בגין התרשלותו והפרת חובת זהירות מוגברת במיוחד כלפי עולים חדשים

גב' מריה טליאנסקי (להלן: " גב' טליאנסקי" או " הנתבעת"), ארכיטקטית במקצועה, עלתה ארצה מרוסיה בשנת 1992. את מקצועה רכשה ברוסיה. בארץ על פי עדותה לא מצאה תעסוקה בתחום זה.

גב' טליאנסקי ביקשה לרכוש לה דירה. תקציבה היה מועט, ובהיותה עולה חדשה יחסית, הייתה זכאית לסיוע המדינה.

התובע, המעניק הלוואות לזכאים מתקציב המדינה, נתן הלוואה לתובעת לרכישת "דירה" ברח' ******* בחיפה (להלן: ה "דירה").

המילה "דירה" מובאת במרכאות שכן כפי שהתברר כעבור זמן די קצר, אין מדובר בדירה שנבנתה כחוק, היא אינה ראויה למגורים סבירים, בהיותה מועדת להצפות מי גשמים, והנתבעת לאחר שהתגוררה בה זמן קצר נאלצה לעזבה.

ההלוואה ניתנה לנתבעת ולאדם נוסף - מר אלכסי דרובינין. מר דרובינין אינו בעל דין יותר - ככל הנראה עזב את הארץ.

הסכם ההלוואה נערך ונחתם ע"י הנתבעת והתובע ככתוב בכותרתו ביום 28.11.1996. מר דרובינון והערבים חתמו בין ה- 06.12.96 ל- 09.12.96. ההסכם נערך ע"י "חגית" בתאריך 28.11.96 (להלן: " ההסכם").

באותו יום 28.11.96 חתמו הלווים גם על נספח התשלומים לעניין פירעון ההלוואה.

הבנק התובע (להלן: " התובע" ו/או " הבנק") אישר את ההלוואה לאחר שהיו בפניו הסכם המכר בין התובעת לבעל ה"דירה" - מר מיכאל גליזר.

ההלוואה הייתה על סך 207.000 ש"ח.

הבנק ביקש לרשום הערת אזהרה כבר ב- 28.11.96.

הבנק פנה למר זייד השמאי בתאריך 28.11.96.

הבנק רשם משכנתא לטובתו על הדירה, בתאריך 1.9.97 על בעלות הנתבעת בלבד. לא ברור מדוע לא נרשמה המשכנתא גם על בעלותו של מר דרובינין.

מר מוטי זייד - שמאי - העריך את שווי הדירה לאחר אישור ההלוואה. סכום ההערכה תאם את הסכום עליו הסכימו הנתבעת ומר גליזר. הערכתו היא מיום 6.12.96.

הנתבעת פרעה את ההלוואה עד 2003, ואז חדלה, בגין כך נקט התובע בהליכים כנגד הנתבעת וביניהם מימוש המשכנתא ע"י מכירתה תמורת 14,000 דולר. המכירה נעשתה ע"י כונס נכסים מטעם הבנק: עו"ד חלבי, בשנת 2005.

מכירת הדירה לא היה בה די כדי לכסות החוב לבנק, ועל כן הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 150,000 ש"ח נכון ליום 30.07.2007. התביעה הוגשה ביום 5.2.0008.

הנתבעת לא התגוננה במועד למרות שניתנה אורכה של 30 יום מיום 20.02.2008, לבקשת הלשכה לסיוע משפטי אשר קיבלה עליה את ייצוגה של הנתבעת.

כבר ב- 23.03.2008 הזדרז ב"כ הנתבעת והגיש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, בקשה שאף נתקבלה.

בקשה לביטול פסק הדין נתקבלה על פי החלטת כב' הרשמת פומרנץ מיום 10.01.2010.

כב' הרשמת נתנה רשות להתגונן בטענה כי יש לפטור את הנתבעים עקב רשלנות הבנק שלא בדק כיאות את טיב הנכס, וכן יש לבחון את משמעותו של סעיף 26 להסכם ההלוואה.