דחיית תביעה של אב כנגד בנו בדבר הסכם ביניהם

כללי

1.      בפני תביעה שהגיש התובע ( להלן " האב" ) כנגד בנו (להלן " הבן")  למתן פסק דין הצהרתי, שלפיו הסכם שנעשה ביניהם ביום 20.11.89 (נספח א' לכתב התביעה ) וכן זיכרון דברים שנעשה ביום 29.8.90 (נספח ב' לכתב התביעה )(להלן " ההסכם" או " ההסכמים" ) אינם תקפים. לחילופין מבקש האב לקבוע כי פרשנותם של ההסכמים הללו הינה כי הם אינם רלוונטיים לגבי סכומים שנתקבלו לאחר תאריך 1.1.96 ומופקדים כיום בנאמנות בידי עו"ד אלי זוהר (וקודם לכן בידי עו"ד דן אבי-יצחק).

2.      בהחלטה בת 20 עמודים מיום  28.2.06 ,בבקשת הבן לדחיית התביעה על הסף (בש"א 56055/05 ),הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה התיישנה. בערעור  שהוגש על אותו פסק ולמרות שלא פסל את הקביעה בדבר ההתיישנות קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן:

"לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים כי לפנינו מקרה גבולי שבו הסיכוי של האב, קרי: האב המערער, לזכות במשפט נמוך ביותר. אף על פי כן, מצווים אנו לאפשר לכל מתדיין את יומו בבית משפט, בהנחה שקיימת עילה. באיזון בין הסיכוי הנמוך לתביעה לבין זכות הגישה לבית המשפט, הכרענו על פי השיקול השני, כפוף לחובת המערער להפקיד סכום משמעותי כתנאי להמשך ניהול המשפט".

3.      בית המשפט המחוזי קבע את אותו "סכום משמעותי" לסך של 500,000 ש"ח .לאחר שסכום זה הופקד בקופת בית המשפט נשמעו ההוכחות והוגשו סיכומים בכתב כאשר סיכומי הבן הוגשו ביום 12.8.08.

4.     בפני העידו מטעם התביעה האב עצמו , הבת גב' נ' ל' , הבת הגב' ל' ב', הבת הגב' ע' מ'- ג' ,הבת ט' ק'  הבן מר י' ג'  ,הבן מר ד' ג'  ומטעם ההגנה הבן ועו"ד דן אבי-יצחק.

הרקע והעובדות הרלוונטיות

5.      האב ניהל יחד גיסיו י', י' ו-א' כ' (להלן " כ'") עסק משותף.לימים עלו היחסים ביניהם על שרטון והידרדרו לסכסוך אשר הובא לבוררות.הליכי הבוררות נמשכו  כ-20 שנה ובמהלכה ניתנו מספר החלטות ופסקי בורר.

6.      בחודש פברואר 1989 ניתן על ידי הבורר ש'  כ' פסק בוררות בו נקבע כי על כ' להעביר לאב כספים וזכויות שונות ( להלן " הפסק הראשון").             

7.      מאחר שכ'  פיגרו בביצוע  הפסק הראשון הגיש האב לבורר תביעה נוספת , בגין הפיצוי שנקבע בפסק הראשון ובשנת 1996 נתן הבורר "פסק סופי"(להלן -" הפסק השני") הפסק ניתן בשני חלקים, כאשר בחלק הראשון (שניתן בחודש מרץ 1996) נפסק לזכות האב סכום של 1.2 מיליון ש"ח, ובחלק השני (שניתן בחודש נובמבר 1996) נפסק לטובת האב סכום של כ-10.8 מיליון דולר ארה"ב.

8.      לאחר שניתן הפסק השני, הוסיפו להתנהל הליכי משפט בקשר עם פסק הבורר כ-7 שנים נוספות. 

9.      פסק הבורר אושר  על ידי בית המשפט המחוזי  בירושלים ביום 2.8.90  במסגרת ה"פ 1237/89 וערעור כ' לבית המשפט העליון נדחה בתאריך 1.1.0.91 במסגרת רע"א 4230/90 4232/90, (ראה עמ' 7 ס' 19 לתצהיר עדות ראשית האב וס' 31 לסיכומי הבן ).

10. האב יוצג בהליכי הבוררות על ידי עו"ד דן אבי-יצחק  להלן " עו"ד אבי יצחק" ) ואין מחלוקת שהוא נעזר בבן לפחות עד שנת 1990/1989 (ס'  9 לכתב התביעה ).

11. עם סיומו של הליך הבוררות ומתן הפסק הראשון, דרש הבן מן האב כי יחלוק עמו את פירות הבוררות.

12. לא הייתה מחלוקת של ממש בין האב לבין הבן לגבי עצם זכותו של הבן לחלק מפירות הבוררות, אך האב והבן לא הגיעו ביניהם לעמק השווה באשר לשיעור חלקו של הבן.

13. האב והבן פנו אל עו"ד אבי יצחק, העלו בפניו את טענותיהם וביקשו כי יכין עבורם הסכם. עו"ד אבי-יצחק הכין הסכם כזה והצדדים חתמו עליו (ראה נספחים "א" ו -"ב" לכתב ההגנה.)

14. בהסכם השאירו הצדדים מקומות ריקים. הצדדים  הסמיכו את אבי-יצחק למלא את במקומות הריקים זאת במסמך מיום 20.11.89, המופנה לאבי-יצחק וחתום על ידי הצדדים. מסמך זה צורף כנספח "א" לכתב ההגנה, ונספח 2 לסיכומי הבן והוא קובע כדלקמן:

"ירושלים, 20.11.89

לכבוד

עו"ד דן אבי יצחק