דחיית תביעה שטרית וסגירת תיק הוצאה לפועל

1.         התובעת חברת קווי אשראי לישראל (מרכז) (בפירוק) [להלן: "החברה"] הגישה  לביצוע בשנת 200 4 במסגרת תיק הוצל"פ 9-04-04046-01 נגד הנתבעת (להלן: "ציטרון") שני שטרי חוב.

שטר חוב אחד על סך 197,076 ש"ח שמועד פרעונו 15/11/ 95. שטר חוב שני על סך 755,460 שמועד פרעונו 29/11/ 95.

ציטרון הגיש התנגדות לביצוע שטר, ניתנה לו רשות להתגונן, והתקיים דיון לגופו של ענין.

2.         תמצית טענות הנתבע:

א)         התביעה נגדו התיישנה על פי סעיף 96 לפקודת השטרות [נוסח חדש]. על פי סעיף זה, אין להזדקק לתביעה על פי שטר חוב, לאחר שעברו שבע שנים.

ב)         טענת הוויתור על התיישנות, הנטענת על ידי החברה, דינה להידחות הן בשל היותה תנאי מקפח בחוזה אחיד  כמשמעותו בחוק חוזים אחידים ומכוח ס' 4 (8) לחוק מאחר ותנאי זה מונע מצד לחוזה לטעון טענה משפטית כנגד החוזה.

והן בשל הוראות סעיף 19 לחוק ההתיישנות המחייבות עריכת מסמך נפרד באשר לתנית ויתור על התיישנות.

ג)          הנתבע טען, כי גם לגופו של ענין, דין התביעה נגדו להדחות, אך בהתחשב בכך, שהתביעה הוגשה כתשע שנים ממועד פרעון השטרות, אין בפניו את כל המסמכים שיכולים לאפשר לו לשחזר את כל האירועים הקשורים בשטרות.

ד)         הנתבע טען, כי בחודש דצמבר 1994 או סמוך לכך הוא נטל מהחברה הלוואות שונות וכנגדם משך ביום 29/12/94 את שטרי החוב לטובת החברה.

מועדי הפרעון של השטרות היו המועדים שהיה עליו לפרוע בהם את ההלוואות.

במקביל למשיכת השטרות,  הוא משך לפקודת החברה שיק מספר 9913 על סך 755,460 ש"ח שמועד פרעונו 29/11/95 ושיק על סך 197,076 ש"ח שמועד פרעונו 15/11/95 (להלן: "השיקים").

השיקים ושטרי החוב הם בסכומים זהים ומועדי הפרעון זהים.

ה)         הנתבע טען, כי ההלוואות ניתנו לפרקי זמן של כ- 11 חודש ולכן החל ממחצית שנת 1995 הוא התחיל למכור לחברה מניות על מנת לכסות את החוב.

ביום 15/6/95 מכר לחברה וכן לקווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ מניות של חברת קן הקוקיס בע"מ.

כמו כן החל לנהל מחודש יולי 1995 או סמוך לכך, משא ומתן למכירת מניותיו בחברת טריידיאנב בע"מ לחברה ו/או לחברות הקשורות עימה.

מכירת מניותיו לחברה אושרה על ידי דירקטוריון החברה והעסקה דווחה לרשות לניירות ערך.

בהתאם להסכמים עימו, נועדה העברת המניות להיות כנגד סילוק ההלוואות שהוא קיבל מהחברה ועם מכירת המניות וכנגד תשלום תמורתה, הוא הופטר מכל התחייבויותיו לחברות.

ו)          הנתבע טען, כי שטרות החוב היו אמורים להיות מוחזרים לו, אך לא הוחזרו בשל שגגה בלבד ומתוך חוסר תשומת לב.

בחודש נובמבר 1995 או סמוך לכך הוא השלים את פרעון ההלוואות שלהבטחתן נמשכו שטרי החוב ושני השיקים, ובאותו מועד היו בידי החברות שיקים אישיים שלו שנועדו להבטחת פרעון ההלוואות הללו והלוואות אחרות וחלק מהשיקים הופקדו בבנק על ידי החברות כבטחונות ו/או כניכיונות.