דחיית תביעה על פי חוק הצהרות מוות

רקע וטענות הצדדים

1.         התובע - י.מ.ע.א. בנו של מ.י.ח.ע.א. ( להלן: " מ'" ) הגיש תביעה על פי חוק הצהרות מוות, תשל"ח  - 1978 ( להלן: " חוק הצהרות מוות" ) למתן צו המצהיר כי אביו נפטר בשנת 1946. 

2.         זו הוגשה תחילה כנגד האפוטרופוס הכללי שלא התגונן מלפניה וביום 17/9/07 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, לפיו מ' נפטר בשנת 1946, כמבוקש בתביעה (להלן: " פסק הדין").

3.          האפוטרופוס על נכסי נפקדים (להלן: " האנ"נ")  שלא היה צד להליך, הגיש בקשה לביטול פסק הדין, בקשתו נתקבלה ופסק הדין בוטל.

באותה החלטה נקבע, בין היתר, כי בנסיבות המקרה דנן יש לאפשר לאנ"נ להגיש בקשת הביטול. נקבע, כי אף שפורמאלית, האנ"נ אינו צד להליך, שכן הוא לא צורף כנתבע, הרי יש לאפשר לו להגיש בקשה לביטול פסק הדין, נוכח ההשלכות שיש לפסק הדין על זכויותיו הנטענות במקרקעין של מ', כאשר ממילא האנ"נ הוא בגדר בעל דין נדרש ורלוונטי ויש לצרפו כנתבע נוסף.

עוד נקבע שם, כי הקביעה בפסק הדין לפיה המנוח נפטר בשנת 1946, אינה מתיישבת עם הנתונים העולים מתיק מרשם האוכלוסין לפיהם פ', אחד מבניו של מ' (בהחלטה צוין בטעות כי מדובר בתובע) נולד בשנת 1948.

נקבע, כי די באמור בתיק המרשם, שלא הונח לפני ביהמ"ש במועד מתן פסק הדין, כדי להצביע על סיכויי הגנה טובים, ועל סיכויי האנ"נ להביא לדחיית התביעה.

4.         על ההחלטה הנ"ל הוגשה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בנצרת ( בר"ע 150/09 ), שנדחתה ביום 29/7/09.

5 .         עפ"י התביעה, בשנת 1946 וכעשר שנים לאחר נישואיו לאשתו השנייה ת'.מ.כ. ( להלן: " ת'" ), אמו של התובע, נעלמו עקבותיו של מ' ומאותה שנה הוא לא שב לכפר ***, שם התגורר עד אז, וגם לא נמצאה גופתו. נטען, כי מ' נעלם ביחד עם בנו הקטין מנישואיו הראשונים, ח' שמו.

לפי התביעה, מאז שנת 1946 בה נראה מ' לאחרונה בכפר *** הוא לא שב לכפר, ואיש לא ראה אותו או שמע אודותיו. התובע טען, כי מ' נולד בכפר *** בין השנים 1910 - 1914, ואילו נותר בחיים הוא היה ( במועד הגשת התביעה ) כבן 97 שנים. לאור העובדה ש- מ' לא שב לכפר *** בו המשיכו לחיות רעייתו וילדיו, ולא נתגלו עקבותיו, הרי שאין ספק כי הוא נפטר בשנת 1946, ומקום קבורתו אינו ידוע.

מטעם התובע העידו מלבדו, מ.ט.ח.ח' ו- מ.ח. אבו מ'. שניהם מכפר ***

שני מצהירים נוספים, ת' ו- מ.ב.  הלכו לעולמם בטרם נחקרו על תצהיריהם. התובע ביקש לקבל את תצהיריהם אף שלא נחקרו עליהם, ולכך נתייחס בהמשך.

6.         האנ"נ טען, כי מ' הינו בגדר "נפקד", כמשמעות המונח בחוק נכסי נפקדים, התש"י - 1950 (להלן: " חוק נכסי נפקדים") וכי הוא לא נפטר לפני שנת 1947.

מטעם האנ"נ העידו רונן ברוך - האפוטרופוס על נכסי נפקדים וגב' קופילביץ אולגה- ראש ענף במינהל אוכלוסין נצרת עילית שערכה את תעודת עובד הציבור מיום 21/4/10 - נ/6, אליה צורפו תיקי המרשם של ת' ו- פ'. 

7.            תמצית טענות התובע בסיכומיו :

  א.       די בצו הירושה מיום 28/7/08 שניתן אחר עיזבונו של מ', המצהיר כי הוא   נפטר בשנת 1946, כדי לקבל את התביעה ולקבוע, כי הנעדר נפטר בשנה זו.

ב.       התובע התייחס בהרחבה לעניין מעמדו של האנ"נ וטען, כי אין לו מעמד במסגרת הליך זה ויש להורות על מחיקתו. נטען, כי בהעדר הגנה מצד הנתבע הרלוונטי- האפוטרופוס הכללי, יש להורות על קבלת התביעה.

עוד נטען, כי ב"כ האפוטרופוס הכללי הביעה עמדתה פעמיים, לפיה מ' נעדר מאז שנת 1946; פעם אחת במסגרת הודעה לביהמ"ש מיום 19/9/07, ופעם נוספת עת התנגד למתן צו הירושה.      

                ג.      באשר למסמכי מרשם האוכלוסין לפיהם ל- מ' בן שנולד בשנת 1948 ומכאן אין זה מתקבל על הדעת כי הוא נעלם בשנת 1946, טען המבקש, כי פ' גדל כל חייו בידיעה, כי הוא בנם של מ' ו- ת' אך כיום ברור, כי אינו בנו של מ' שנפטר בשנת 1946.