דחיית תביעה נגד קרנית- ההורים לא פעלו בשקידה ראויה לאיתור הנהג שפגע בבתם

השאלה העומדת לדיון היא האם התובעת או הוריה כאפוטרופסיה הטבעיים מילאה אחר חובתם לפעול בשקידה ראויה לברר את פרטי הנהג אשר פגע בתובעת בעת שהיתה כבת שנתיים וחצי.

כללי:

התובעת, ילידת 26.7.1988.

בכתב התביעה טענה התובעת כי ביום 17.4.1991 בשעה 15.00 לערך ברח' צירלסון בבני ברק, החלה  לחצות את הכביש, כשלפתע פגע בה רכב חולף, והיא נפצעה (להלן-"התאונה"). ממשיכה וטוענת התובעת כי נהג הרכב המשיך לדרכו מבלי להותיר פרטיו ופרטי רכבו ומבטחתו.

ביום 8.2.07, כ-16 שנה לאחר התאונה, הגישה התובעת את תביעתה זו כנגד קרנית לפיצויים בגין התאונה.

בכתב ההגנה טענה קרנית שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן:

1)      1)      יש בידי התובעת לתבוע פיצויים מאת מבטח;

2)      2)      הנוהג האחראי לפיצויים ו/או מתיר השימוש ברכב ו/או בעל הרכב ו/או מי שהחזיק בו - ידועים;

3)      3)      לחילופין, התובעת לא פעלה בשקידה סבירה ו/או ראויה ולא עשתה כל שביכולתה על מנת לגלות את פרטי הרכב המעורב ו/או כל מי שנהג בו ו/או בעל הרכב ו/או המחזיק בו ו/או מבטח השימוש בו;

4)      4)      להשלמה ולחילופין, הורי התובעת היו האפוטרופוסים הטבעיים של התובעת בזמן שארעה התאונה , והם לא פעלו בשקידה סבירה ו/או ראויה ולא עשו כל שביכולתם על מנת לגלות את פרטי הרכב המעורב ו/או מי שנהג בו ו/או בעל הרכב ו/או מי המחזיק בו ו/או מבטח השימוש בו.

בהתאם לבקשת קרנית נשמעו תחילה ראיות בשאלה האם יש לחייב את קרנית לשלם לתובעת פיצויים, בהתאם להוראות סעיף 12 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן-"חוק הפיצויים").

העדויות:

מטעם התובעת העידו התובעת ושני הוריה. מטעם הנתבעת העיד החוקר הפרטי, אשר שוחח עם אם התובעת והקליט את שיחות אלו.

לאחר תום העדויות הגישו ב"כ הצדדים את סיכומיהם.

דיון ומסקנות:

המסגרת הנורמטיבית:

חיוב קרנית בתשלום פיצויים:

המקור לחיוב קרנית בתשלום פיצויים במקרה זה מקורו בסעיף 12(א) (1) לחוק הפיצויים הקובע כדלקמן:

          "