דחיית תביעה לביטול הסכם גירושין - ביה'ד חיפה

בפנינו תביעה לביטול הסכם גירושין.

הצדדים גרושים מיום 1.9.04.

בית הדין עדכן את הצדדים בשינוי מותב בית הדין, והצדדים הסכימו להמשיך ולדון מאותה נקודה בה הופסקו הדיונים ע"י הרכב בית הדין הקודם.

בנוסף, בית הדין עבר על כל החומר שבתיק.

בדיון שהתקיים, בית הדין נתן לצדדים אפשרות לפרט טענותיהם פעם נוספת בפני הרכבו הנוכחי של בית הדין.

ב"כ האשה מפרט תביעתו: יש לבטל את הסכם הגירושין מיום 21.7.04 מחמת שנעשה בדרך של כפיה ועושק, בכך שהותיר את האשה ללא זכויות ממקום העבודה של הבעל וכן בגין ויתור אשה על חלקה בדירת הצדדים. לטענתו, האשה יצאה בלי כלום. ההסכם חד צדדי ונוגס בזכויותיה של האשה. היתה כפיה ולחץ. הבעל היה שותה אלכוהול, האשה בקשה להיפרד, הבעל העמיד תנאים שהם בעצם ההסכם הנ"ל, והיא הסכימה לכך כדי שלא להמשיך לחיות עמו וחששה להיות מסורבת גט.

ב"כ הנתבע מגיבה: התביעה התחילה בבית המשפט והגיעה לבית הדין. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין בשנת 2004. רק אחרי חמש שנים הוגשה תביעה זו.

ב"כ התובעת מגיב כי התביעה הראשונה הוגשה לאחר שנתיים מעת חתימת הסכם. האשה מסבירה כי בשנה הראשונה עברה דירה, נתמכה ע"י הוריה, ולא יכלה נפשית וכלכלית להגיש תביעה זו. לדבריה, כשבתה הגיעה לגיל 18 פנתה לעו"ד לתביעת מזונות ואז התגלגלה התביעה הנ"ל.

ב"כ הנתבע ממשיכה: האשה הודתה כי היא זנתה בבעלה, ואף הודתה בכך בפרוטוקול הקודם מיום 15.2.10, לטענתה. בפרוטוקול הדיון הנ"ל נאמר כי האשה מודה: "היה לי ידיד וחצי שנה אחרי הגט עברנו לחיות יחד". לדבריה, היא רצתה להתגרש מהר כדי לגור עם בן זוגה, ולכן היא מיהרה לחתום על ההסכם. אין פה כפיה או עושק. האשה לא פנתה מעולם למשטרה כנגד הבעל על כפיה או עושק, ולכן אין עילה חוקית לביטול ההסכם. ההסכם אף נחתם בראשי תיבות. לדבריה, ההסכם נערך ע"י אח התובעת.

ב"כ האשה טוען כי אח של האשה היה מעורב רק בדיעבד. בת הצדדים היא זו שהדפיסה את ההסכם. 

בית הדין מציין בפני ב"כ האשה כי בהסכם נאמר (סעיף 7.1) שההסכם נעשה מרצון חופשי של הצדדים לאחר שהבינו את משמעותו ותוצאותיו.

ב"כ האשה טוען כי אף זה נכתב בכפיה, שהרי לא מסתבר שהאשה תחתום על הסכם שכל כך מקפח את זכויותיה.

האשה מוסיפה כי במשך כל שנות הנישואין חוותה אלימות מילולית ופיזית ושתיינות של הבעל. 

להוכחת טענותיה, ב"כ הנתבע מקריאה מהחלטת בית המשפט בתיק אחר באשר להסכם שלא מאוזן, שם נכתב שאין לבית המשפט להתערב בו. מציינת כי בית הדין אישר את ההסכם לאחר שנוכח כי הצדדים הבינו את תוכנו.

מעבר לאמור בדיון עצמו, כפי שהוצג לעיל, בית הדין מוצא לנכון להוסיף נתונים נוספים הנוגעים לתביעה זו.

תביעה זו כבר עלתה ע"י האשה בעבר בפני בית המשפט לעניני משפחה, אולם הוא קבע בפסק דינו כי הסמכות הנמשכת לדון בכך היא של בית הדין הרבני, ומשכך הוגשה התביעה לאחר מכן בפני בית הדין.

דיון ראשון התקיים בבית הדין (בהרכב קודם) ביום 15.2.10, האשה העלתה טענותיה הנ"ל והבעל טען כי האשה זינתה ולכן נעשה הסכם זה. לטענתו הוא לא רוצה למכור את הדירה ומוכן להעביר הכל לבנות. האשה התנגדה להעברת חלקה לבנות. האשה טענה שהיא מאוד רצתה את הגט והבעל הכתיב לה את ההסכם. לדבריה, הבת הגדולה כתבה את ההסכם והדפיסה אותו. הבעל טוען כי אח של האשה הדפיס את ההסכם במחשב. האשה מכחישה. האשה טוענת שהיא עזבה את הבית לפני הגט כדי לקבל את הגט. באשר להשהיית התביעה, טוענת האשה כי היא חיכתה שהבת תגיע לגיל 18, הלכה לעו"ד להתייעץ ביחס למזונות, וספרה שהיא ויתרה על בית, והוא יעץ לה... (המשפט קטוע, ללא סיומת). האשה לא הסכימה שהבת תבוא להעיד, והוסיפה: "היה לי ידיד, וחצי שנה אחרי הגט עברנו לחיות יחדיו".

בהחלטתו מאותו יום קבע בית הדין כי על התובעת להמציא כתב תביעה מתוקן ועל הנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן.

ואכן הוכנסו לתיק כתב תביעה  מתוקן וכתב הגנה מתוקן, ובית הדין עיין בשניהם וכן בתצהירי הצדדים שצורפו לתיק.