דחיית תביעה הצהרתית נ' עזבון

מה דינה של תובענה למתן סעד הצהרתי בה נטען כי התובע זכאי, מכח הלכת השיתוף בין בני זוג, למחצית מרכושה של רעייתו המנוחה, אשר הל"ע 28 שנים טרם הגשת התביעה, בשים לב לכך כי רכוש זה חולק לאחר פטירתה בין יורשיה?

פתח דבר:

1.                  עניינה של תובענה זו להצהיר כי התובע הינו הבעלים של מחצית מזכויות רעייתו המנוחה בדירת המגורים, אשר מלוא הזכויות בה היו רשומות על שמה ערב פטירתה, וזאת מכח הלכת השיתוף בנכסים בין בני זוג.

2.                  לאחר פטירת הרעייה המנוחה, חולקו זכויותיה בדירה בין יורשיה, התובע והוריה. לאחר מכן, חולקו זכויות הורי המנוחה בדירה בין יורשיהם ולאחר מכן, בין יורשי יורשיהם עד שבסופו של יום, ירשה הנתבעת רבע מהזכויות בדירה.

3.                  אין מחלוקת כי ממועד פטירת המנוחה ועד למועד הגשת התביעה דא עסקינן - ובמשך 28 שנים בדיוק - איש לא חלק על היקף עיזבונה של המנוחה ואיש לא ערער או הרהר אחר צווי הירושה שניתנו ושהובילו לזכייתה של הנתבעת ברבע מהזכויות בנכס. למרות כל זאת, הוגשה התביעה דא עסקינן.

4.                  ביום 14.9.11 ניתן פסק דין בתביעת הנתבעת כנגד התובע ורעייתו הנוכחית, לפירוק השיתוף בדירה זו ולחלוקת התמורה כפי חלקיהם (תמ"ש 57170/09). חשוב להזכיר כי במסגרת התובענה לפירוק השיתוף, התובע לא טען דבר וחצי דבר על היותו זכאי למחצית הזכויות בדירה מכח הלכת השיתוף, ולמעשה כתב תביעה זה הינו הביטוי הראשון בהחלט לטענתו זו.

העובדות:

5.                  בשנת 1959 נישאו התובע והמנוחה זל"ז. קודם לנישואיהם, רכשו המנוחה ואביה דירת מגורים ברח' XXXXX הידועה כגוש XXX בחלקה XXX (להלן: " הדירה"). הדירה נרשמה ע"ש המנוחה ואביה בחלקים שווים ביניהם.

6.                  בשנת 1974 העביר אבי המנוחה את מלוא זכויותיו בדירה לטובת בתו וכך הפכה המנוחה לבעלים של מלוא הזכויות בדירה. אין חולק כי בדירה זו התגוררו התובע והמנוחה עד לפטירתה ביום 31.5.1983.

7.                  לאחר פטירת המנוחה, ירש התובע את מחצית זכויותיה בדירה, בעוד שאביה ואמה ירשו כ"א רבע מזכויותיה בדירה. החלוקה הנ"ל בוצעה מאחר והמנוחה לא הותירה אחריה צוואה או ילדים ומאחר והיא נפטרה טרם תיקון מס' 7 לחוק הירושה.

8.                  לאחר פטירת המנוחה בוצעה עסקת חליפין בין התובע לבין אם המנוחה, כך שתמורת חלקו בדירה אחרת, העבירה לו אם המנוחה את חלקה בדירה דנן, כפי שהעיד על כך התובע בדיון מיום 28.6.11 בתמ"ש 57170/07:

"ש.       אתה למעשה עשית החלפות עם פ.ל. (אם המנוחה - י.ש.) בין הדירה בחנה סנש לדירה בצ'רנחוסקי?

ת.          כן. בדיוק.

ש.         שאתה אומר בתצהירך שפ.ל. נתנה לך את חלקה בדירה?

ת.          אני מוסיף, תמורת החלק שלי בצרנחובסקי, היא לא ויתרה החלפנו זכויות.

ש.         גם החלק של א.א. (אבי המנוחה - י.ש.) לא הועבר אליך מעולם?

ת.          עשינו החלפה עם פ.ל., לי היה שם 15%, ואחוזים אלה היא העבירה לי את חלקה" (עמ' 25, שורות 3-8).

9.                  אציין כי עדותו זו של התובע עמדה בסתירה לאמור בתצהירו, בו נרשם כי העברת הזכויות הנ"ל מאם המנוחה אליו, בוצעה בהמשך להבטחה שניתנה לו לאחר פטירת רעייתו.

10.              לאחר פטירת אבי המנוחה, ירשו את עזבונו ואת חלקו בדירה, רעייתו השנייה וביתם המשותפת, היא הנתבעת, כך שכל אחת מהן קיבלה שמינית מהזכויות בדירה.

11.              לאחר פטירת אם הנתבעת, ירשה אותה הנתבעת וקיבלה את חלקה בדירה וכך הפכה לבעלים של רבע מהזכויות בדירה.

12.              ביום 11.10.09 הגישה הנתבעת תובענה לפירוק שיתוף ולפסיקת דמי שכירות ראויים כנגד התובע ורעייתו השנייה, לה העביר התובע מחצית מזכויותיו לאחר נישואיהם (תמ"ש 57170/09). בכתב ההגנה מיום 15.12.09, אשר נתמך בתצהיריהם של התובע ורעייתו, לא נאמר דבר וחצי דבר על היותו של התובע זכאי להירשם כבעלים של מחצית הדירה מכח יחסי שיתוף עם המנוחה. טענתו היחידה של התובע כנגד אותה תובענה הייתה כי יש לראות בו דייר מוגן ולפיכך להורות על פירוק השיתוף בדירה כתפוסה.