דחיית תביעה בגין הטעיה לרכישת מניות

1.         המבקש ואשתו המנוחה, מגדלנה יעקובוביץ ז"ל, רכשו בבורסה במועדים שונים (ב-2004) מניות  (ואגרות חוב הניתנות להמרה למניות) של המשיבה 1 (להלן: "המשיבה").

כבעלי מניות, תובעים הם -.2,138 ש"ח מהמשיבה, אשר הטעתה אותם, לטענתם, באשר למצב נכסיה וחובותיה, עליו דיווחה כחברה, ציבורית הנסחרת בבורסה, בדו"חות שנתיים תקופתיים לשנים 1999-2003 ובדו"חות ביניים כספיים רבעוניים במהלך 2004.

לטענתם, הוטעו המבקשים לחשוב, על יסוד הדו"חות שפורסמו, כי הכנסות החברה ורווחיה גדולים מהכנסותיה ורווחיה בפועל. ברכשם את המניות הסתמכו הם על הדו"חות הכספיים הנ"ל והניחו כי הנאמר בהם אמת ומשקף את מצבה האמיתי של המשיבה.

מאוחר יותר התברר להם כי הדו"חות הציגו מצג שווא ביחס למצבה הכספי של המשיבה וכפועל יוצא, לשווי מניותיה אשר נרכשו על ידם.

            בתביעתם, תובעים המבקש ואשתו מהמשיבה את הסך הנ"ל שהוא ההפרש בין הסכום ששולם על ידם עבור המניות, לבין ערכן האמיתי, שיחושב על בסיס הדו"חות המתוקנים שתפרסם המשיבה לפי תקנות ניירות הערך (עריכת דו"חות כספיים שנתיים) 1993, אם תתקבל תביעתם.

לטענתם יירד שווי מניותיהם כתוצאה מפרסום הדו"חות המתוקנים בכ-20% ולפיכך נזקם האישי עומד על -.2,138 ש"ח.

2.         טוענים המבקשים כי המשיבה דיווחה, בדו"חות התקופתיים, על סכומי כסף גדולים (מליוני שקלים) כהכנסות, בעוד שסכומים אלה אינם, למעשה, שלה והיא תאלץ להשיבם אם וכאשר הם ייתבעו ממנה ע"י צדדים שלישיים, אשר יגלו כי הוטעו על ידה, כפי שיובהר בהמשך.

לו דיווחיה הכספיים היו משקפים את מצבה הפיננסי האמיתי, היתה המשיבה נמנעת מלדווח על כספים אלה כהכנסות שהתקבלו אצלם במשך מספר שנים. משכך הכנסותיה המדווחות ורווחיה היו קטנים בהתאם. עובדה זו היתה מפחיתה את שווי המניות שנרכשו ע"י המבקשים.

גורסים, איפוא, המבקשים כי ברכשם את המניות, הוטעו לחשוב כי ערכן גבוה יותר מערכן האמיתי. הטעיה זו, שנגרמה בעטיים של הדיווחים המטעים, מקימה להם, לטענתם, עילת תביעה נגד המשיבה על פי הוראות חוק ניירות ערך 1968 והתקנות הרלוונטיות שהותקנו על פיו.

לתביעתם צרפו המבקשים בקשה לאשרה כתובענה ייצוגית, במסגרתה יתאפשר להם לייצג את כל רוכשי מניות המשיבה בתקופה הרלוונטית ולתבוע בשמם מהמשיבה פיצוי בגין הנזקים הכספיים שנגרמו להם עקב ההטעיה, פיצוי אשר את שיעורו הכולל הם מעריכים ב-.7,250,000 ש"ח.

אשת המבקש נפטרה לאחר הגשת התובענה והבקשה ובטרם הסתיים הדיון בה.

לנעליה נכנס המבקש, שהוא יורשה היחיד (ראה הצהרת עו"ד גלמן בעמ' 12 לפרוטוקול).

      3.   בהחלטתי מיום 7.12.06 הוריתי על פיצול הדיון בבקשה (בש"א 3105/05) באופן שבשלב הראשון: "תדונה כל הטענות המקדמיות שהעלו המשיבים בכתב תשובתם וכן הסוגיה המשפטית העולה מגוף הבקשה עצמה..." (עמ' 10 לפרוטוקול).

לאחר חקירת המצהירים מטעם שני הצדדים הוריתי על הגשת סיכומים בכתב בשאלות הטעונות הכרעה "בשלב זה של הדיון שפוצל לפי החלטתי מיום   7.12.06" (עמ' 33 לפרוטוקול).

4.       המשיבה עוסקת, בין השאר, בהשכרת כלי רכב. לצורך כך היא מחזיקה בבעלותה מספר רב של מכוניות מסוגים שונים. את כלי הרכב שנזוקו בתאונות היא מתקנת בעצמה וגובה מצדדים שלישיים, האחראים לתאונות, את עלות תיקונם.

את תיקוני הפחחות במכוניות הפגועות מתקנת היא במוסך של חברת ש.י.ר (בשליטת המשיבים או מי מהם), הגובה ממנה, על פי המוסכם ביניהן, סכום הנמוך ב-15% ממחיר עלות התיקונים שנקבע בדו"ח השמאי, אשר בדק מטעם חברת הביטוח את הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה. מהצדדים השלישיים המזיקים, גובה היא, לעומת זאת, את מלוא עלות התיקונים כפי שנקבעה בדו"ח השמאי.

על הסכומים שהצטברו בקופתה כתוצאה מההנחה שקיבלה מחברת ש.י.ר, דיווחה המשיבה לציבור בדו"חות והתשקיפים שפרסמה על פי חובתה כחברה ציבורית הנסחרת בבורסה, כאחד ממקורות הכנסותיה.

על אף זאת, כך לטענת המבקש, העלימה המשיבה "ניו קופל מן הציבור הרחב מידע מהותי שגילויו חושף תרמית רחבת היקף בה היא נוקטת כשיטת פעולה של ממש" (סעיף 18 לסיכומים), היינו את העובדה כי היא גובה מהצדדים השלישיים, או המזיקים האחראים לנזק שנגרם למכוניותיה, סכום הגבוה ב-15% מהסכום אותו היא משלמת בפועל עבור התיקונים.

מבהיר המבקש כי אילו ידע הצד השלישי, או המזיק, על מתן ההנחה "היה זכאי להפחית 15% האמורים מהתשלום".