דחיית רשות ערעור בגין אי הוכחת בעלות בקווי טלפון שאת פירוטם נדרש וכן סוגי החלטות שלא תינתן בהם רשות ערעור

1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על שתי החלטות בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת הילה גורביץ שינפלד) מיום 30.7.19 ומיום 19.8.19 בת"ע 579-12-16 (להלן: "ההחלטות קמא"), במסגרתן נקבע, בין היתר, כדלקמן:

א.         נדחתה חלקית בקשת המבקשת ליתן צו המחייב את חברות הטלפונים "סלקום" ו"ג'וואל" להמציא דו"ח איכון של כל מכשירי הטלפון הנייד שהיו בבעלות או רשומים על שם המנוח נכון ליום 12.9.13 וכן לקבל פלט שיחות לתקופה 1.8.13-8.1.14 (ההחלטה מיום 30.7.19).

ב.         נדחתה בקשת המבקשת לשמור על חיסיון דו"ח החקירה הפרטית והראיות שהושגו, עד לאחר שלב חקירת העדים בתיק קמא ו/או במהלך החקירות הנגדיות או לכל מועד אחר (ההחלטה מיום 19.8.19).

רקע בזעיר אנפין וההחלטה קמא

2. המבקשת היא אלמנת המנוח והזוכה הבלעדית בכל עיזבונו על פי צוואה מיום 11.01.2009 שניתן צו לקיומה ביום 18.10.2015.
3. המשיב, אחי המנוח, הגיש בקשה לביטול צו קיום הצוואה (התיק קמא) ותובענה למתן צו לקיום צוואת המנוח מיום 12.09.2013 (ת"ע 51400-01-17). לפי הצוואה שבידו, כל רכוש המנוח מתחלק שווה בין המשיב ושלושת ילדיו, בעוד שלמבקשת ניתנה הזכות להמשיך ולהתגורר בבית המנוח עד אריכות ימים, וככל שתעדיף לעזוב, ישולם לה סך של 50,000 $.
4. המבקשת התנגדה בתובענה למתן צו קיום לצוואה שבידי המשיב (ת"ע 19035-05-19) וטוענת כי הצוואה שבידי המשיב מזויפת, וכי במועד המופיע כמועד עריכתה ב..., שהה המנוח ב....
5. במסגרת התיק קמא, הגישה המבקשת מספר בקשות שעניינן מתן דו"ח איכון טלפונים ניידים של חברות "סלקום" ו"ג'וואל", עבור מספרי טלפון נייד שהיו בבעלות או רשומים על שם המנוח נכון ליום 12.9.13 וכן קבלת פלט שיחות מחברת "בזק" עבור שני קווי טלפון נייחים וכל טלפון נייח אחר הרשום על שם המנוח לתקופה 1.8.13-8.1.14.
6. לטענת המבקשת, באמצעות איכון הטלפונים ניתן יהיה ללמוד כי ביום 12.09.2013 כי המנוח לא שהה ב.... ולכן לא חתם על הצוואה מאותו מועד. זאת גם ניתן ללמוד מיומן שניהל המנוח, ועל פיו בתקופה מיום 10.09.2013 ועד ליום 15.09.2013 לא שהה באזור ... או ... אלא ב..... כן טענה כי ניתן יהיה ללמוד מהמידע שיתקבל כי המנוח לא התקשר לעורך הדין שערך הצוואה או לעד החתום עליה, או למי מהזוכים בצוואה. נטען כי מתדפיסי השיחות ניתן יהא ללמוד כי בין המנוח לבין המשיב וילדיו לא היו יחסים חמימים אלא נתק והעדר קשר משפחתי רגיל – כך שיש בכך לסתור את היגיון הצוואה מיום 12.09.2013.
7. המשיב טען בתגובה, כי גם אם יתקבל המידע המבוקש לא ניתן יהא להסיק ממנו דבר. כן טען כי במקרים רבים לאדם אחד מספר קווים שאינם בשימושו אלא בשימוש אחרים, כגון בני משפחה או שותפים עסקיים ואין לדעת מי עשה שימוש בקו גם אם היה רשום על שם המנוח. נטען כי המצאת המידע המבוקש תפגע בפרטיות המנוח או צדדי ג' בעוד לא מובטחת כל מסקנה חד משמעית שניתן יהא לבסס עילה ממצאים. נוסף על כך נטען כי לא הוכח שהמנוח ניהל יומן והבקשה תסרבל ותאריך את ההליך.
8. בתשובת המבקשת לתגובה נטען כי המשיב בתגובתו לא חלק על רלוונטיות המידע המבוקש, ונטען כי ההתנגדות נועדה למנוע הגשת ראיות שיוכיחו בדרגה גבוהה של ודאות כי המנוח לא היה ב... ביום 12.09.2013. אשר לפגיעה בפרטיות, נטען כי המבקשת היא אלמנת המנוח בעוד התובע הוא אחיו עמו היה המנוח מסוכסך, ההליך בדלתיים סגורות ולכן מדובר בפגיעה מינימלית בשים לב לתקופה המצומצמת המבוקשת ואיכון ליום אחד למול טענת זיוף. נטען כי באיזון בין הזכויות, גילוי האמת והגנה על רכוש המנוח ורצונו, למול פרטיות המנוח – ידה של המבקשת על העליונה.
9. בתום דיון בתיק קמא מיום 24.06.2019 אפשר בית המשפט קמא למבקשת להשלים טיעון בעניין בקשתה לחברות הטלפונים הניידים ולהגיש אסמכתאות המעידות כי מספרי הטלפונים הניידים היו בבעלות המנוח.
10. המבקשת הגישה השלמת טיעון במסגרתה חזרה על טענותיה. אשר לבעלות על הקווים נטען, כי די בתצהיר שצורף מצד המבקשת לשם מתן המידע. בהתייחס לכך שעסקינן בהליך אזרחי, נטען כי בפסיקה ישנן דוגמאות למתן הצווים כמבוקש. ביחס לתדפיסי השיחות, ביקשה המבקשת לצמצם בקשתה וטענה כי די בצו שיפרט האם היו שיחות מהקווים שפורטו למשיב או לילדיו וכן האם היו שיחות יוצאות מהנייחים שפורטו בתקופה בה נטען כי המנוח שהה ב....
11. ביום 08.07.2019 הגישה המבקשת "בקשה נוספת למתן צווים בעניין איכון טלפונים סלולרים". בבקשה זו נטען כי יש ליתן צו איכון למספר הטלפונים שפורטו בבקשה מספר 30 ביחס לכל התקופה מיום 10.09.2013 ועד ליום 15.09.2013 וכן ביחס לכל טלפון נייד הרשום על שם המנוח ביחס לכל חברות הטלפונים הניידים בישראל. אשר לחברת "ג'וואל" שעיסוקה מאזור הגדה המערבית, נטען כי "מן הדין לאפשר המצאת הבקשה אליה" שכן זימון עדים מאזורים בשליטת הרשות הפלסטינית הוא עניין שבשגרה ואין צורך לצרפה להליך.
12. בתגובת המשיב לבקשה זו ולהשלמת הטיעון שהגישה המבקשת, נטען כי זו בקשה שלישית באותו עניין ועמדת המשיב זהה לעמדתו בעניין הבקשות הקודמות שהוגשו. המשיב חזר בתמצית על עמדתו והדגיש כי לא הוצגו אסמכתאות לכך שכל קווי הטלפון שבגינם מבוקש המידע היו בבעלות המנוח או שימושו. נטען כי המדובר בראייה נסיבתית ושולית. במענה לפסיקה אליה הפנתה המבקשת בבקשתה, נטען כי שם מבקש המידע היה התובע עצמו, בעל הקו.
13. המבקשת הגישה הודעה בה פירטה את מספרי הטלפון של הזוכים על פי הצוואה מיום 12.09.2013, עו"ד שערך הצוואה והעד לצוואה. להודעה זו צירפה המבקשת אישורים מחברת "בזק" ביחס לבעלות המנוח של מספרי הקווים הנייחים שפורטו ואילו ביחס למספרי הטלפון הניידים נטען כי מספר קו הטלפון הנייד [...] היה בשימושו העיקרי של המנוח וכיום המבקשת עושה שימשו במספר זה ואילו הקו הנייד הנוסף הושבת. נטען כי די בהצהרת המבקשת כי כל ארבעת המספרים שאיכונם מתבקש היו בשימוש המנוח בכדי להיעתר לבקשה.
14. בתגובת המשיב להודעה זו, המשיב השאיר את הבקשה ביחס לפירוט שיחות לשיקול דעת בית המשפט, אך דרש ממבקשת להמציא אסמכתאות ביחס ל- 6 קווים הטלפון לגביהם מבוקש המידע. נטען כי לא הוגשו אסמכתאות ביחס לקווים הניידים והמבקשת עצמה מודה כי אחד מהם בשימושה ולא בשימוש המנוח. בית המשפט התבקש לדחות הבקשה בהעדר אסמכתאות בדבר בעלות או שימוש המנוח.