דחיית עתירת פרקליטות נ' החלטת ועדת שחרורים לשחרר אסיר מורשע בנסיון לרצח

מבוא:

1.המשיב מרצה עונש של 18 שנות מאסר בגין עבירה של ניסיון לרצח על פי סעיף 305 [1] לחוק העונשין התשל"ז – 1977. הרשעתו של המשיב באה לאחר שהודה בביצוע העבירה. מדובר בעבירה שנעברה בנסיבות קשות ביותר, בהן החליט המשיב, לכאורה ללא כל מניע, לקפד את חייה של חברתו לעבודה. לשם כך ארב לה כשהוא מצוייד בסכין ודקר אותה בגרונה ובבטנה, תוך שהוא גורם לה לפגיעות קשות שכמעט והביאו למותה. בית המשפט המחוזי עמד בגזר הדין על החומרה היתרה והנסיבות הקשות שסובבו את מעבר העבירה, תוך ציון כי המשיב אינו ראוי לרחמים.

2.המשיב סיים את ריצוי שני השליש מעונש המאסר לפני כשנה. ביום 31.12.15 החליטה ועדת השחרורים להורות על שחרורו של המשיב שחרור מוקדם על תנאי. החלטתה של הועדה לא באה בקלות כפי שנפרט להלן. העותרת אינה משלימה עם החלטה זו ומכאן העתירה שלפנינו.

החלטת הועדה:

3.החלטתה של הועדה הינה ארוכה, מנומקת ומפורטת לפרטי פרטים. ניכר היה, כי הועדה לא הגיעה למסקנתה כלאחר יד, אלא בעקבות בדיקה מעמיקה של החומר שעמד לפניה. עיקרו של החומר ששימש למתן ההחלטה, היה מחד גיסא דו"חות גורמי הטיפול החיוביים שעמדו לנגד עיניה של הועדה, ומאידך גיסא, חוו"ד פסיכולוגית שניתנה לגביו, ובה הוערכה מסוכנותו כבינונית, ולצידה חוו"ד רש"א, אשר מיאנה להכין תוכנית שיקום למשיב, נוכח חווה"ד הפסיכולוגית, ובהתאם להחלטת גורמי רש"א כי מן הראוי שהמשיב ימשיך בטיפול בין כתלי הכלא. לעניין אחרון זה נציין, כי גורמי הטיפול קבעו בחוות דעתם כי המשיב השלים את כל הסל הטיפולי ששב"ס מסוגל לספק לו.

4.תמציתה של החלטת ועדת השחרורים, הינה כדלקמן:

• המשיב שוהה בהליך שיקום קבוצתי בכלא חרמון מזה 25 חודשים, כשהוא עובד בעבודות חוץ. תפקודו חיובי וכן התנהגותו והוא זוכה לשבחים רבים ממעסיקו.

• המשיב יוצא לחופשות מאז שנת 2007.

• המשיב קיבל טיפול פסיכיאטרי פרטי לאחר שהוגדר בתחילת מאסרו כאסיר בסיכון אובדני. עם תום הטיפול הפרטי בשנת 2009, הוא המשיך להיות במעקב פסיכיאטרי תוך קבלת טיפול תרופתי הרגעתי עד לשנת 12/2011. מאז הוא לא נדרש לטיפול או מעקב פסיכיאטרי כלשהם.