דחיית עתירה לקבלת אישור כניסה לישראל לצורך ביקור משפחתי

1.         העתירה מופנית נגד החלטת המשיב לפיה נדחתה בקשתו של עותר 2 לקבל אישור כניסה לישראל כדי לבקר את אמו - עותרת 1 (להלן: "העותר" ו"העותרת"). האחרונה הנה אזרחית ותושבת מדינת ישראל, ילידת 1947, שעלתה ארצה בשנת 1993 יחד עם בעלה השני ז"ל, שאינו אביו של העותר. הלה אזרח ותושב טשקנט, יליד 1968.

            ב"כ העותרים מדגישה שהעותר הנו בנו היחיד של העותרת, ללא עבר פלילי. הוא ביקר בארץ פעמיים, לאחר כל ביקור עזב מיוזמתו ומעולם לא גורש או נעצר על ידי המשטרה. העותרת הינה אשה מבוגרת שעקב מצבה הבריאותי והכלכלי אין באפשרותה לצאת את הארץ לבקר את בנה. בעלה השני נפטר בחודש נובמבר 2006. יתרה מזו, במרץ 2006, העותר נדרש על ידי המשיב להפקיד ערבות בנקאית על סך 5,000 ש"ח ואף שמילא אחר תנאי זה בקשתו נדחתה.

            מנגד, ב"כ המדינה תומכת בהחלטה מכמה סיבות. ראשית, העותר שהה בארץ באופן בלתי חוקי במשך כשנה בשנת 2000. שנית, עובדה זו לא צויינה בעתירה ובנוסף לא הוצג כל הסבר סביר לכך. שלישית, הקונסול בטשקנט ראיין את העותר והתרשם ממנו באופן שלילי. מקבץ הנתונים, בתוספת לכך שהעותר רווק ואינו עובד במקום מגוריו, הביא את המשיב למסקנה שקיים חשש שתכניתו של העותר אינה לבקר את אמו בארץ, אלא להשתקע בה. בתשובה לכך מסביר ב"כ העותרים שבתקופה בה שהה העותר בארץ שלא כדין, סייע לאמו לטפל בבעלה שהיה חולה  מאוד באותו שלב, ולאחר מכן עזב את הארץ ביוזמתו.

2.         שיקול הדעת של המשיב בבקשה מעין זו רחב. עם זאת, אין הוא בלתי מוגבל ויש לדון את העניין לגופו. בהקשר זה יושם אל לב כי העותרת הינה אזרחית המדינה המעוניינת לראות את בנה. מצב זה כשלעצמו אינו מכתיב תוצאה, אבל הינו בעל משקל.

            במסגרת עתירה זו לא ניתן להתעלם מכך כי העותרים לא הציגו תמונה מלאה, כנדרש מכל עותר, והכוונה היא לגבי התקופה בה שהה העותר בארץ שלא כדין. קיים שיקול חשוב נוסף. לאחר שהעותר הפקיד את הערבות הבנקאית כנדרש, הוזמן לראיון, במהלכו התרשם נציג הקונסול בטשקנט שהעותר "היה מאוד מבולבל ולא ממוקד". בראיון צויינה הנקודה לפיה בשנת 2000 קיבל העותר אשרת ביקור לתקופה של חודש אך נשאר לתקופה של שנה.

            על סמך האמור, אין זה השלב להתערב בהחלטת המשיב. לצד זאת, נראה בנסיבות העניין שראוי ונכון לשקול את בקשת העותר מחדש. בל נשכח כי בניגוד לעבר, חיה העותרת בגפה. העתירה כפי שהוגשה על ידי העותר אינה חושפת את כל העובדות הרלוונטיות, אך לא יהיה זה צודק למנוע לתקופה בלתי מוגבלת מהעותר להגיש בקשה ראויה הכוללת את כל הנתונים. לשון אחרת, אל לעותרים לצפות כי בית המשפט ייתן סעד לטובתם כאשר עתירתם לוקה בחסר, אך הדלת פתוחה בפני העותר להגיש בקשה נוספת וכאמור רשאי הוא לציין כי אמו התאלמנה בתקופה האחרונה. הפתרון האמור אף יאפשר לעותר לגשת לראיון נוסף לפני המשיב ויש לקוות שהפעם הוא יהיה ממוקד יותר. בהגיעי למסקנה זו אין בית המשפט נוקט עמדה לגורלה של בקשה חדשה, אם תוגש, אלא קובע כי ראוי שיקיים דיון נוסף בעניינו בפני הרשות וחזקה עליה שתשקול את כל העניין מחדש ללא דעה קדומה. כמובן היה והמשיב יידחה את הבקשה, אם תוגש, יהיו העותרים רשאים להגיש עתירה חדשה לאחר מיצוי ההליך המנהלי.

3.         העתירה נדחית בכפוף לאמור.

            בשל נימוקי, אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ג ב אדר א, תשס"ח (29 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

000274/07עתמ065 שני פוזיילוב