דחיית ערר על היטל השבחה, והתייחסות לשומות שונות של שמאים מכריעים

            מבוא

1.       שמאי מכריע אחד קובע היטל השבחה בשיעור כלשהו למגרש אחד, ושמאי מכריע שני קובע היטל השבחה בשיעור שונה למגרש אחר וזהה. האם יש בכך כדי לבטל את שומתו של האחד מפני האחר? זוהי בתמצית השאלה שהועמדה בפניי בערעור זה.

2.       הערעור שבפניי הוגש איפוא, בהתאם להוראת סעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן בהתאמה ה"תוספת" וה"חוק") על החלטת השמאית המכריעה הגב' לילך בן פורת (להלן: "השמאי המכריע", או "בן פורת") באשר לשווי היטל השבחה בשלושה מגרשים שונים שמספרם 29, 50 ו- 51 בגוש 16905 חלקה 13, בישוב איכסאל (להלן: "המגרשים נשוא הערעור").

          העובדות

3.       החלקה נשוא הערעור, היתה מיועדת בעבר לשימוש חקלאי, תכנית מפורטת 13239/ג' שינתה את יעוד מחצית החלקה מחקלאית למגורים (להלן: "התוכנית").

4.       המערערים שהיו בעלי הזכויות בחלקה, מכרו את המגרשים נשוא הערעור לרוכשים שונים, וכן 6 מגרשים אחרים לקבוצת רוכשים אחרת (להלן: "מגרשי ההשוואה").

5.       בכל עיסקאות המכר וכמפורט לעיל, נתגלעה מחלוקת בין השמאי מטעם המערערים לבין השמאי מטעם המשיבה, ולפיכך, מונה על ידי הצדדים שמאי מכריע, כהגדרתו של זה בסעיף 14(ב) לתוספת.

6.       במגרשים נשוא הערעור מונתה כאמור בן פורת, כשמאית מכריעה ובמגרשי ההשוואה מונה השמאי מר סמיר קעואר (להלן: "קעואר"), כשמאי מכריע.

7.       בכל מגרשי הערעור קבעה בן פורת, כי שווי המגרשים לפני התוכנית החדשה, עמד על סך של 70,000$ ושווים לאחר ההשבחה עמד על סך של 140,000$.

          משכך, קבעה הגב' בן פורת את גובה ההיטל (מחצית משווי ההשבחה, בהתאם לגודלו של כל מגרש) על סך של 71,038 ש"ח, לכל אחד משני המגרשים 50 ו- 51, ואילו באשר למגרש 52 קבעה הגב' בן פורת, כי דמי היטל ההשבחה יועמדו על סך של 68,450 ש"ח.

8.       לעומת זאת במגרשי ההשוואה נקבע, כי היטל ההשבחה יועמד על סך שבין 41,839 ש"ח לבין סך של 73,694 ש"ח (ראה הטבלה המצורפת לעיקרי הטיעון של המשיבה ושם בסעיף 8).

9.       העובדות דלעיל אינן במחלוקת, אלא שבהודעת הערעור מטעמם, טעו המערערים בכך, שייחסו לשמאית המכריעה, קביעת היטל השבחה פי שניים מאשר נקבע בפועל, וטעות זו תוקנה על ידם בנימוקי הערעור.

          טענות הצדדים

10.     המערערים טוענים, כך בהודעת הערעור מטעמם, כי על הוועדה להעדיף את קביעתו של השמאי קעואר על פני זו של הגב' בן פורת, שכן, מדובר במגרשים זהים, ולפיכך, לא יתכן שבגין מגרשים זהים, תהיינה שומות שונות.

11.     בעיקרי הטיעון מטעמם, הוסיפו המערערים טענה חדשה אשר לא בא זכרה בהודעת הערעור ולפיה, שומותיה של הגב' בן פורת לכשעצמן אינן ראויות ולא ניתן להסתמך עליהם, שכן, הגב' בן פורת, הסתמכה על שיקולים מופרכים, שמועות ושיקולים שאין בינם לבין המציאות, כל קשר.

12.     המערערים טוענים, כי מדובר בערעור המעלה שאלה משפטית, שכן, גם ביקורת שיפוטית, ובענייננו, התנהלות המשיבה אשר מפלה בין שווים, הינה בגדר שאלה משפטית שבגדרה ניתן לערור בפני בית המשפט.

13.     המשיבה טוענת, כי יש למחוק את הערעור על הסף באשר אין הוא עוסק בנקודה משפטית, כאמור בהוראת סעיף 14(ב) לתוספת.

14.     לגופם של דברים טוענת המשיבה, כי אין בקביעה שונה של שני שמאים שונים ביחס למגרשים זהים אפילו, כדי להוות עילה לערעור כלשהו.

          המשיבה מוסיפה וטוענת, כי בנדון שבפנינו, לא מדובר במגרשים זהים, ויכול ששיקולים שונים השפיעו על השומות השונות.