דחיית ערר על החלטה שדחתה בקשה להארכת מועד להישפט בעבירת ברירת משפט

  מבוא

1.        בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בנצרת (כב' השופט חנא סבאג), מיום 2.12.08 ולפיה, דחה בית המשפט קמא, את בקשתו של העורר, להאריך את המועד בדבר רצונו להישפט בעבירה של ברירת משפט.

2.        בהתאם לעובדות שאינן שנויות במחלוקת, נעצר העורר ביום 29.11.06, על ידי שוטר תנועה, והואשם על ידו בכך שנסע ללא חגורת בטיחות.

          העורר קיבל איפוא, דו"ח תנועה שמספרו 04-0660760-1-10 (להלן: "הדו"ח").

          בדו"ח נכתב, כי העורר נהג במועד הרלוונטי ללא שהיה חגור בחגורת בטיחות.

          עוד מצויה בדו"ח, הודעת העורר, ולפיה, " עכשיו הורדתי את חגורת הבטיחות".

3.        אין חולק, כי בדו"ח מופיעה ההודעה הבאה: " עליך לשלם במזומן תוך 90 יום, זולת אם תודיע בתוך המועד הנ"ל, על רצונך להישפט בבית המשפט על העבירה".

4.        אין חולק, כי המועד הראשון בו הודיע העורר על רצונו להישפט היה רק ביום 11.5.08(!)

5.        במאמר מוסגר יוער, כי בקשתו, זו הראשונה של העורר נדחתה, ללא תגובה. ערר שהוגש על החלטה זו התקבל, והדיון הוחזר לבית משפט השלום.

          סופו של דבר ולאחר ששוב נדחתה הבקשה, ללא דיון בנוכחות הצדדים, התקבלה בקשה לעיון חוזר, והתקיים דיון לגופו ביום 2.12.08.

6.        בדיון זה, החליט בית המשפט קמא, לדחות את בקשת העורר, תוך שקבע, בין השאר, שטענת העורר (המבקש שם) ולפיה, קיבל יעוץ משפטי מוטעה אשר גרם לאיחור בהגשת הבקשה להישפט, לא נתמכה כלל בתצהיר המבקש, או בתצהיר אותו עורך דין.

7.        עוד הוסיף בית המשפט וקבע, כי לעורר לא נגרם עיוות דין כלשהו, שכן, ניתנו לו כל ההזדמנויות וכל האפשרויות לפנות לערכאות והוא בחר שלא לעשות כן.