דחיית ערר הסנגוריה נגד ההחלטה לעצור עד תום ההליכים מעורב באירוע זריקת אבנים

בתאריך 14.4.08 בסמוך לשעה 2:00 אחר חצות, פעל כוח צה"ל בכפר מאלכ אשר בבנימין והיה מעורב אגב כך באירוע זריקת אבנים לעברו. במהלך האירוע נפגעו מספר רכבים ואף נעצרו מספר חשודים.

העורר בתיק זה נעצר באירוע האמור ובהיות התשתית הראייתית בעניינו מגובשת ומפורטת, הוגש נגדו כתב אישום המחזיק שלוש עבירות: זריקת חפצים , פעילות נגד הסדר הציבורי והפרעה לחייל במילוי תפקידו. משכך ומשדרשה התביעה הצבאית את מעצרו עד תום ההליכים, הורה בימ"ש קמא על מעצרו המבוקש.

בנסיבות אלו, כיוונה הסנגוריה את עררה זה נגד החלטת בימ"ש קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים. בטיעוניה בכתב ובעל-פה תקפה הסנגוריה את זיהוי העורר, את הזיקה שהייתה לו כביכול לאירוע החמור, את התשתית הראייתית הרעועה אשר בתיק ואת חיוניות מעצרו של העורר.

בחנתי את הטענות, עמדתי בקפדנות רבה על המסגרת הראייתית שהתגבשה בתיק זה, נתתי תשומת לב מיוחדת לנסיבותיו האישיות של העורר, אולם, בסופו של דבר השתכנעתי כי לא טעה בימ"ש קמא בהחלטתו וכי היה מוטב לערר זה שלא יוגש.

היעד לפעילותו של כוח צה"ל בכפר מאלכ היה מלכתחילה לתפוס ולשבש הפרות סדר, כמו גם לפגוע בכוחות מפגעים. על יסוד החומר שלפניי, למדתי כי היחידה שפעלה בכפר נפרדה לכמה ראשים אשר פעלו בתצפיות ובהיחבא. העורר, אשר נתפס ע"י שני חיילים אשר פעלו יחדיו, הופתע ממעצרו ומכאן כי התצפית שכוונה נגדו לא הופרעה והייתה ברורה ותכליתית. עומרי שורק, קובע באמרתו מיום 14.4.08 כי העורר היה דומיננטי יותר מאחרים, על כן, תשומת ליבו ננעלה עליו והוא זוהה כמי ש "מתעסק עם הבקבוק שהוא החזיק ביד ימין והייתה לו חתיכת נייר וביד השנייה העביר אבנים לחבר'ה שזרקו, הוא זרק אליהם בלוקים ובו זמנית הוא זה שניהל את פריסת החסם, הביאו שתי חביות והניחו אותם באמצע הכביש והוא היה הבחור היותר דומיננטי בקבוצה הזאת... יצאתי לכיוונו... הוא קלט שאני נעמד מולו והוא העיף את הבקבוק והאבנים והוא ניסה לברוח" ובהמשך מספר החייל עומרי שורק: "הוא זרק אבנים לכיוון החפ"ק ולעבר הסיור 46 בכוונה לפגוע" . גם בן-זוגו של עומרי שורק לפעולה זו, חיים נוטה, מספר על תפיסתו של העורר, ולענייננו חשוב לציין את סופו של האירוע: "עומרי יצא אליו ואמר לא (כנראה צריך להיות "לו" י.ח.) וואקף ואני יצאתי איתו עומרי תפס אותו ושניהם נפלו על הרצפה ורצינו להכניס אותו למחבוא והוא התחיל לעשות רעש ולהגיד זה לא אני וניסה לחשוף את הכוח שלנו והכנסנו אותו למחבוא והוא כל הזמן ניסה לברוח" .

אין כל ספק כי, כבר בראשית הדברים יש להסיר מעל הפרק את הדיון בשאלת כשל בזיהויו של העורר. אין המדובר בתפיסתם של מספר חשודים, אלא בחשוד אחד אשר נתפס ע"י זוג החיילים הנ"ל וזוהה כדבעי. אין כל ספק גם, כי התשתית הראייתית בעניינו ברורה ואינה משתמעת לשני פנים. אמנם, מדובר בעורר בעל בית קפה במקום, ולדבריו בית הקפה היה פעיל ופתוח בשעה זו, ולא יעלה על הדעת, כך לדבריו, כי יפקיר את מלאכתו וישתתף באירוע שכזה. ייתכן כי כנים דבריו של העורר, אולם, לנוכח תפיסתו וזיהויו החד משמעי כמי שפעל כנגד כוח צה"ל והיה הדומיננטי שבפעילים, הרי שיש להניח לגרסת העורר לשעת הדיון בתיק, כדי שתתברר ותתבהר לצורך ההכרעה בעניינו.

לפיכך, עם קיומה של תשתית ראייתית לכאורית וגיבושה של עילת מעצר, הגעתי למסקנה כי אין מום בפסיקת בימ"ש קמא ולפיכך אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 22 במאי 2008, י"ז באייר התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: