דחיית ערר הסנגוריה כנגד ההחלטה לעצור עד תום ההליכים נאשם בסחר בציוד מלחמתי

לפניי ערר הסנגוריה על החלטתו של ביהמ"ש דלמטה מיום 2.12.08 לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

המסגרת העובדתית הרלוונטית הינה פשוטה בתכלית. כי בחודש אוקטובר 2007 רכש העורר מאת ראמי אלחמוז 500 כדורים תמורת 7.5 ש"ח לכל כדור, זאת בלא שהיה בידו היתר לעשות כך. כתב האישום אשר מייחס בשל כך לעורר עבירה של סחר בציוד מלחמתי, יונק את תמיכתו, מאמרתו של ראמי אלחמוז מיום 8.10.08, אשר מסר:

"לפני שנה בערך קניתי 500 כדור של אקדח 14 ממחמד ע'זאוי, בן 45, גר במחנה קלנדיה, שילמתי עבור כל כדור 6.5 ש"ח ומכרתי את כל הכדורים האלה לאיאד איבראהים אל-לאפי בן 24 ממחנה קלנדיה ושילם לי 7.5 ש"ח לכל כדור" .

כדי לבסס את המסגרת ההלכתית בסוגיה זו, מכילה התשתית הראייתית חיזוק נוסף הנמצא באמרותיהם של שניים אחרים, אשר מספרים אף הם על "עיסוקיו" של ראמי אלחמוז.

ביהמ"ש כאמור, הגיע למסקנה כי חומר הראיות שהובא לעיונו, אכן מגבש תשתית ראייתית לכאורית בעלת פוטנציאל יפה להרשעה. ברם, הסנגוריה מבקשת לחלוק על דעתו של ביהמ"ש, ובשל כך, כיוונה ערר זה כנגד ההחלטה דלעיל ודרשה להורות על שחרורו המיידי של העורר. אם ביקשה הסנגוריה להצביע על כלליות ההפללה, על העדר ירידה לפרטים ועל חוסר כל יכולת להתגונן מפניה, באה התביעה הצבאית וטענה כי דווקא במקרה זה השכיל ראמי אלחמוז לפרט מעבר לרגיל, תוך תיאור עסקת המכר לפרטיה.

באותו עניין, אגב בחינת אמרתו של ראמי אלחמוז בתיק אחר, קבעתי בע"מ 5154/08, כדלקמן: "העובדה כי ראמי אל חמוז מפליל מספר רב של אחרים, יודע לספר בפרוטרוט את שמם המלא ואת פרטיהם האישיים, אינה מעידה דווקא על חיסרון במהימנות. ראמי אל חמוז מכיר היכרות אישית את העורר ועל כן שאלת הזיהוי אינה עולה על הפרק. ממילא ומשום שפרטי האחרים מוכרים לו אף הם, אין בכך כדי לפגום בהימנותו ובאמינות דבריו" . דומה כי גם בענייננו יש להסיר מעל הפרק את שאלת הזיהוי, שכן, לשאלת החוקרים, העורר עצמו מסביר באמרתו מהיכן נובע השם אבו לאפי בו משתמש ראמי אלחמוז.

הגם כי הצביעה התביעה על תוספת ראייתית מחזקת, אין היא חייבת בכך כלל, בשלב זה של הדיון, לפיכך, סבור אני כי בשאלת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית יש לקבל את קביעתו של בימ"ש דלמטה ולתמוך בה.

וככל שנוגעים הדברים לעילת המעצר, ביקשה הסנגוריה להסב את תשומת הלב לשתי טענות מרכזיות. הטענה הראשונה אשר נוגעת לסוגיית השיהוי, נולדה לנוכח מעצר העורר במעצר מנהלי טרם שנעצר בתיק זה. לטענתה, המידע המודיעיני בהליך המנהלי היה זהה לחומר הנוכחי, ולפיכך, משבחרה התביעה הצבאית לנקוט כלפי העורר בהליך הפלילי רק עתה, אינה יכולה לשוב ולטעון כי קיימת מסוכנות במעשיו של העורר. הטענה השנייה נוגעת לכמות הכדורים בה סחר העורר, לטענת הסנגוריה אין בכמות זו כדי להצביע על מסוכנות כלל.

אין כל ספק כי המעבר מההליך המנהלי להליך פלילי אינו יכול להצביע, בנסיבות הקיימות, על שיהוי. גם אם נניח כי בבסיס המעצר המנהלי עמד מידע בדבר הסחר בכדורים, לא נוכל להסיר את מידת המסוכנות שדבקה בעורר, רק בשל העובדה כי נקטו כלפיו בהליך מנהלי תחילה. די בכך כי כוחות הביטחון עשו ככל שעלה בידם כדי לנתק את העורר מסביבתו ולהניחו מאחורי סורג ובריח. כך או כך, משנגבתה אמרתו של ראמי אלחמוז רק ביום 7.10.08, לא אוכל להצביע על שיהוי בנסיבות הקיימות.

התלבטתי כלום יש בסחר המדובר כדי להעיד על מסוכנות. דומני כי כל יסכימו שלא ניתן לחלק בין סחר בכלי נשק לבין סחר בתחמושת. אלו ואלו, פגיעתם קשה וקטלנית, ועל כן, מאופיינים במסוכנותם. יחד עם זאת, אין כל ספק כי תהיה משמעות לכמות הכדורים. אין דינם של אלפי כדורים לדינם של מאות, ואין דינם של מאות זהה לדינם של עשרות. במקרים דומים קבעה ערכאה זו כי סחר בכמות של 1000 כדורים ומעלה, מצביעה על חזקת המסוכנות, אשר אין לתנאי הזמן והמקום כדי לנטרלה. כבר קבעתי, כי מי שמקבל לידיו כמות כזו של כדורים:

"לא יוכל לנער מעליו את החשש שדבק בו כי הוא עושה שימוש פסול ומסוכן באמצעי לחימה זה, כמו גם לא יוכל להסיר את החשש כי יימלט מן הדין בהזדמנות הראשונה לו ישוחרר" .

התלבטתי התלבטות של ממש, כלום יש בסחר של 500 כדורים כדי לאפיין את האוחז בהם כמסוכן, באופן המחייב את ביהמ"ש במעצרו עד תום ההליכים. השתכנעתי בסופו של דבר, כי יש לשאלת ה"כמות" משקל סגולי עצמאי, אשר מעמיד את הסוחר גם בכמות זו, בדרגת מסוכנות גבוהה, המחייבת את מעצרו עד תום ההליכים. אין בידי להעמיד סולם ערכי לשאלת הכמות. הואיל ומטבע הדברים, גם סוגיה זו צריכה בחינה אינדיווידואלית. פעמים, המחזיק ב-10 כדורי מאג יאופיין כמסוכן, ובעוד זה המחזיק רק ב-50 כדורי אקדח טוטו, ישלח לביתו מהעדר המסוכנות בו. יחד עם זאת, יש להדגיש כי כל הסוחר בכדורים, לא יוכל לזכות בסלחנות רבה, שכן הוא מבעיר אש שלא לצורך, למטרות הרסניות, אשר מעמידות במסוכנות מיותרת את ביטחון האזור.

מתוך ההתלבטות דלעיל, בא המאסר על תנאי בר ההפעלה, התלוי על צווארי העורר, וסייע לי לקבוע באופן חד משמעי וברור את אפיונו של העורר כמסוכן וכמי שלא יהסס להכשיל את ההליך הפלילי מיד אם ישוחרר.

לפיכך, אין לי אלא לדחות את הערר על סעיפיו.

ניתנה היום, 8 בדצמבר 2008, י"א בכסלו התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: ער התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: