דחיית ערעורה של רשות הדואר על פיטורי עובדים ממניעים פוליטיים

השופט שמואל צור

1.         שלושה עובדים בכירים הועסקו ברשות הדואר על פי חוזה מיוחד. בתוך תקופת החוזה המיוחד, פוטרו שלושת העובדים מן הרשות. השאלות המרכזיות שעמדו לדיון בבית הדין האזורי ובפנינו הן האם פיטורים אלה נעשו כדין ומשיקולים ענייניים הנוגעים להליכי התייעלות ברשות או שמא נגועים הפיטורים בשיקולים זרים ופוליטיים; האם החלטת הפיטורים היתה סבירה ומידתית בנסיבות העניין; האם הליך הפיטורים התקיים כסידרו ועוד שאלות כיוצאות באלה.

            בית הדין האזורי בתל אביב (השופט ד"ר יצחק לובוצקי ונציגי ציבור מר יעקב מאיר וגב' רחל עוזיאל; תיק עב' 5067/03) מצא שפיטוריהם של העובדים הבכירים היו נגועים בפגמים מהותיים ודיוניים כאחד. עם זאת מצא בית הדין האזורי שלא להחזיר את העובדים לעבודה ברשות תוך אכיפת יחסי עבודה ופסק להם פיצוי כספי על אובדן השתכרות ועל פיטורים שלא כדין בסכום כולל של 6 משכורות חדשיות לכל אחד.

            על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש ערעור של הרשות (ע"פ 28107) וערעור נפרד של העובדים (ע"ע 286/07). ערעורים אלה נדונו בפנינו יחדיו.

הרקע העובדתי

2.         בתקופה הרלבנטית לענייננו, היתה רשות הדואר רשות סטטוטורית שפעלה לפי חוק רשות הדואר, התשמ"ו-1986 (להלן - החוק). ביום 1.3.06 ניתן צו מכוח החוק לפיו הוקמה חברת דואר ישראל בע"מ אשר באה במקום רשות הדואר ומשמשת חליפתה לכל דבר. התביעה, במקורה, הוגשה ונוהלה כלפי רשות הדואר ואף הערעורים הוגשו על ידי הרשות ונגדה.

3.         מר שמואל קלפנר הועסק ברשות מיום 1.4.1995 ותפקידו האחרון היה מנהל מוקד שרות העברת מסרים (שה"ם). מר אלי ליאור הועסק ברשות הדואר מיום 1.10.1986 ותפקידו האחרון היה מנהל שרותי המיון הארציים. מר ארנון קליינר הועסק ברשות הדואר מיום 1.4.1984 ותפקידו האחרון היה סגן מנהל אגף כלכלה וכספים (שלושת העובדים יכונו להלן " העובדים" או כל אחד בשמו).

4.         העובדים היו בכירים בתפקידם והם הועסקו בחוזי עבודה אישיים במעמד של נושאי "משרה מיוחדת" לפי סעיף 35 לחוק. החוזים האישיים של העובדים הוארכו מזמן לזמן והאחרון שבהם משנת 2001 היה לתקופה שהסתיימה ביום 30.9.2004.

5.         ביום 15.12.02 נשלח לכל אחד מן העובדים מכתב מאת הסמנכ"ל למינהל ולמשאבי אנוש המודיע להם על כוונת המנכ"ל בפועל של הרשות מר יוסי שלי (להלן - מר שלי) לסיים את העסקתם "לאור הליכי התייעלות ברשות והצורך בצמצומים".

            צויין במכתב כי הכוונה היא לגרוע את תקן המשרה של העובדים ממצבת המשרות המיוחדות. העובדים הוזמנו לשימוע בפני מר שלי ליום 24.12.02 (נספח כ"ד לתצהירו של מר שלי).

6.         העובדים - באמצעות בא כוחם - ביקשו לבטל את ישיבת השימוע ולחילופין לדחותה למועד אחר ודרשו להעמיד לרשותם את כל המסמכים והנתונים העומדים בבסיס ההחלטה להפסיק את שרותם. בקשה זו של העובדים לא נענתה והשימוע התקיים במועד שנקבע. במהלך השימוע טענו העובדים, בין היתר, כי ההחלטה לפטרם נגועה בחוסר סמכות, בניגוד עניינים ובהעדר תשתית עובדתית מספקת (פרוטוקול השימוע צורך כנספח ט"ז לתצהירו של מר שלי).

7.         ביום 17.2.03 הודיע מר שלי לכל אחד מן העובדים על הפסקת עבודתו ברשות ביום 31.3.03, בכפוף לאישור ההחלטה על ידי מועצת הרשות (נספח י"ז לתצהיר מר שלי).

8.         בעקבות פניית ב"כ העובדים ליועץ המשפטי של הרשות, לא הובא עניינם לאישור מועצת הרשות בישיבתה הקרובה (20.2.03). בד בבד הגישו העובדים עתירה לבג"צ נגד פיטוריהם והרשות הודיעה כי תשהה את הליך הפיטורים עד להכרעת בית המשפט בעתירה. ביום 7.7.06 נמחקה העתירה לאחר שנקבע כי הסמכות לדון בעניינם של העובדים נתונה לבית הדין לעבודה.

9.         ביום 17.7.03 הגישו העובדים את תביעתם לבית הדין האזורי בירושלים ועימה בקשה לסעדים זמניים. ביום 27.7.03 העביר בית הדין האזורי בירושלים את התביעה לדיון בבית הדין האזורי בתל אביב. ביום 4.8.03 החליט בית הדין האזורי בתל אביב, בהסכמת הצדדים, כי העובדים ימשיכו בעבודתם ברשות לפחות עד יום 17.11.03 וכי הפסקת עבודתם תכנס לתוקפה רק שלושה חדשים לאחר שמועצת הרשות תאשר את החלטת הפיטורים.

10.       ביום 25.9.03 הודע לעובדים כי מועצת הרשות תדון בעניינם בישיבתה הקרובה והם התבקשו להגיש את טיעוניהם בכתב. ביום 11.12.03 החליטה מועצת הרשות לאשר את הפסקת עבודתם של העובדים החל מיום 11.3.04 (פרוטוקול הדיון צורף לערעור כמוצג מע/7).

11.       העובדים הגישו לבית הדין האזורי בקשה לצו מניעה נגד פיטוריהם ובית הדין קבע כי הפיטורים יעוכבו עד ליום 31.5.04 (החלטה מיום 14.3.04). כמו כן נקבע כי תנתן לעובדים האפשרות לצאת לחופשה ללא תשלום ממועד זה  (1.6.04) ועד תום תקופת החוזה האישי שלהם (30.9.04). מכח החלטה זו הועסקו העובדים ברשות עד ליום 31.5.04 ויצאו לחופשה ללא תשלום עד 30.9.04, מועד בו הסתיים חוזה ההעסקה עימם ולא חודש.

הדיון בבית הדין האזורי

12.       בבית הדין האזורי הגישו העובדים תביעה לפסק דין הצהרתי הקובע שהחלטת רשות הדואר לפיטורם בטלה מעיקרא. לטענתם, הנימוק של רשות הדואר לפיטוריהם (התייעלות והצורך בצמצום) לא היה הנימוק האמיתי. לטענתם, החלטת רשות הדואר לפטרם התבססה על שיקולים פוליטיים שהם - אין צורך לאמר - זרים ופסולים על פניהם. בקשר לכך טענו העובדים כי הם "סומנו" כמי שאינם מ"אנשי שלומנו" של בכירי הרשות והם אשר החליטו להיפטר מהם באיצטלה של נימוקי התייעלות וארגון מחדש.

            עוד טענו העובדים כי הליך הפיטורים היה נגוע בפגמים של חוסר סמכות, פעולה בניגוד לנוהלים, ניגוד עניינים, חוסר תום לב ואי מתן זכות שימוע כדין. בתביעתם, ביקשו העובדים לבטל את החלטת הפיטורים ולהחזירם לעבודה. לחילופין תבעו העובדים פיצוי על הפסד שכר, על פיטורים שלא כדין ועל עוגמת נפש שנגרמה להם.