דחיית ערעור על כוונת שיתוף בבית מגורים ופיצוי על מכירת הנכס ללא ידיעת האישה

השופט חננאל שרעבי (אב"ד):

1. עסקינן בערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (סגנית הנשיא כב' השופטת שלי אייזנברג) מיום 4.3.18, בתמ"ש 4283-07-14 (תביעה לאיזון משאבים שהגישה המשיבה – להלן: "התביעה הרכושית") ובתמ"ש 52103-09-14 (תביעת המשיבה למזונות אישה).

            הערעור מתמקד רק בקביעות בית משפט קמא בתביעה הרכושית (אליהן נתייחס להלן), שכן בית משפט קמא דחה את תביעת המשיבה למזונות, והמשיבה לא ערערה על נקודה זו בפסק הדין.

רקע בקצרה, וטענות הצדדים בתביעה הרכושית

2. הצדדים הינם בני זוג דרוזים, שהתארסו (ה"עקד") בשנת 1987 ונישאו בשנת 1990.

בני הזוג התגרשו בחודש 12/2014.

מנישואיהם נולדו שלושה ילדים, שכיום כולם בגירים.

3. מראשית הנישואין ובמשך כ-23 שנים התגוררו הצדדים בבית המגורים ב... (להלן "הבית"). בחודש 11/13 נמכר הבית ע"י המערער בנסיבות שיפורטו להלן, והצדדים עברו להתגורר עם ילדיהם בדירה שכורה.
4. בחודש 4/14 עזב המערער את הדירה השכורה והצדדים נפרדו.
5. בחודש יולי 2014 הוגשה התביעה הרכושית ע"י המשיבה, במסגרתה טענה כדלקמן:

א.         היא למעשה סולקה מהבית, תוך שהמערער הונה אותה ומכר את ביתם המשותף ללא ידיעתה. המערער עשה זאת באופן הבא – הוא הזמין אותה ליום כיף בתל אביב. בזמן שהם בילו יחדיו בתל אביב, המערער מכר את בית המשפחה לצד ג' והעביר את תכולת הבית לדירה שכורה וישנה.

ב.         המערער שלשל לכיסו את כל כספי התמורה ממכירת הבית.          

ג.          הצדדים נטלו הלוואת משכנתא לצורך בניית הבית, ותשלומי ההלוואה הסתיימו בחודש 11/2013.

ד.         הבית או תמורתו (כיום לאחר מכירתו) צריכים להיכלל במסגרת איזון המשאבים שבין הצדדים, שכן הוכחה כוונת שיתוף לגבי הבית. 

מכאן כי היא זכאית לקבלת חלקה (מחצית) בתמורה שהתקבלה ממכירת הבית.

 ה.        יש לחייב את המערער בפיצויים בגין מעשיו החמורים – הוצאתה מבית מגוריה בו חיה עם ילדיה במשך כ-23 שנים, והעברתם לדירה קטנה ועזובה ביום אחד. מעשיו החמורים הנ"ל של המערער גרמו לה כאב וסבל רב, היא אינה מצליחה לתפקד כהרגלה מאז ונגרמה לה בושה רבה בקרב מכריה ובני היישוב.