דחיית ערעור על החלטה להעביר קטין נזקק ממשפחת אומנה לרשות אביו

 בעניין:                     הקטין נ.א.

1. בפני ערעור על החלטת בית המשפט לנוער באשקלון בתנ"ז 27096-07-12 שניתנה על ידי כב' השופטת טל לחיאני - שהם ביום 20.12.15, בה הוארך צו הנזקקות וצו ההוצאה ממשמורת של הקטין נ' בשנה נוספת, תוך השמתו בבית אביו, המשיב 2.

2. הקטין נ', יליד 7.1.10, נולד כתוצאה ממערכת יחסים שניהלה המערערת עם המשיב 2, שהינו אזרח +++. למערערת בת נוספת, א', ילידת 3.8.11, מאב אחר. החל משנת 2011 התגוררה המערערת עם הקטינים אצל הוריה. המערערת התמכרה לאלכוהול וטופלה על ידי הלשכה לשירותים חברתיים במקום מגוריה (להלן - "המשיבה").

ביום 15.7.12 הוגשה בקשה להכריז על הקטינים כקטינים נזקקים, לאחר שהמערערת הזניחה את הקטינים עקב התמכרותה לאלכוהול ומשפחתה לא יכלה לסייע לה. ביום 7.11.12 הכריז בית המשפט על הקטינים כקטינים נזקקים, בהסכמת המערערת, אשר תכננה באותה עת להתחיל בהליך גמילה באשפוזית. המשיב 2 הציע כי הקטינים יעברו לחסותו בעת הליך הגמילה של המערערת, אולם בית המשפט דחה זאת שכן תנאי מגוריו של המשיב 2 לא היו יציבים באותה העת והורה על העברת הקטינים למשמורת רשות הסעד תוך שתיבחן האפשרות, כי ישהו בבית אחותה של המערערת. לאחר שבועדת תכנון, טיפול והערכה שהתקיימה ביום 17.12.12 הסתבר, כי אחות המערערת לא תוכל לטפל בקטינים, הוחלט להמליץ על העברת הקטינים למשפחת אומנה. בית המשפט הורה, איפוא, על העברת   הקטינים ביום 10.1.13 למשפחה אומנה, בה הם שוהים עד היום. הקטין נפגש עם המשיב 2 אחת לשבועיים, והקטינים פגשו את המערערת בבית הוריה מעת לעת, בהתאם למצבה.

3. מהתסקיר שהוגש בעניינם של הקטינים ביום 3.12.13 התברר, כי חוות הדעת ביחס למשיב 2 הינן חיוביות, הוא אוהב את הקטין ומטפל בו במסירות כאשר הוא מבקר בביתו. עם זאת, כבר בשלב זה דווח, כי הקטין מצוי בקונפליקט נאמנות משמעותי בין המשיב 2, שהינו מוסלמי ואזרח +++, לבין משפחת האומנה שהינה משפחה יהודית חרדית. לגבי המערערת צוין, כי זו החלה שלוש פעמים בהליך גמילה אולם בכל הפעמים לא סיימה את ההליך ומצבה התדרדר עד כדי סכנה ממשית לחייה. על כן, הומלץ כי המערערת תתחיל הליך גמילה נוסף, המשיב 2 יבצע בדיקת אבהות, והקטינים יוסיפו לשהות באומנה. בהתאם להמלצה זו החליט ביהמ"ש ביום 11.12.13 להאריך את צו הנזקקות.

4. ביום 30.4.14 ניתן פסק דין הצהרתי בו נקבע, על בסיס תוצאותיה של בדיקה לסיווג רקמות, כי המשיב 2 הינו אביו של הקטין (תמ"ש 31341-11-13). ביום 7.12.14 ביקש המשיב 2 לבטל את צו הנזקקות בעניין הקטין ולהרחיב את המפגשים בינו לבין הקטין.

מהתסקיר שהוגש ביום 21.12.14 עלה, כי הקטינים מטופלים היטב במשפחת האומנה ומקבלים חום, אהבה ומענה לצרכיהם. עם זאת, קיימים קונפליקטים רבים בין משפחת האומנה למשיב 2. התקבלו דיווחים שונים על אירועים חריגים מול המשיב 2, במסגרתם דיווח הקטין, בין היתר, כי המשיב 2 קילל את משפחת האומנה ואמר לקטין, כי יקח אותו ל+++, והכה אותו; עם זאת, חקירת ילדים שנערכה לקטין לא העלתה כל ממצא. בעקבות שינוי זמני הביקורים של הקטין אצל המשיב 2 כך שלא יחולו בשבת פחת המתח בין הצדדים. המשיבה ציינה, כי קיימת הבנה לרצונו של המשיב 2 לגדל את בנו, מאחר והוא מפגין כלפיו אהבה ודאגה במשך כל השנים; עם זאת, לאור מצב המערערת ומאחר ולמשיב 2 אין משמורת בלעדית על הקטין, לא ניתן לטעון כי אין עילה להמשך צו הנזקקות. על כן, הומלץ על המשך האומנה והרחבת המפגשים בין הקטין למשיב 2 עד סוף שנת הלימודים, אז יבחן המצב בשנית. באשר למערערת,  הסתבר שלאחר שנה קשה ביותר היא עומדת להתחיל הליך גמילה נוסף.

5. ביום 24.12.14, האריך בית המשפט קמא את צו הנזקקות בשנה נוספת, והורה על הרחבת המפגשים בין המשיב 2 לקטין לשלושה בחודש. המערערת החלה ביום 25.12.14 הליך גמילה ב+++, בו היא מתמידה עד היום.

בועדת תכנון, טיפול והערכה מיום 26.3.15 עלה שוב קונפליקט הנאמנויות ומשבר הזהות המתמשך בו מצוי הקטין. הוחלט, כי טרם בשלו התנאים לגבש המלצה להעברת הקטין לידי המשיב 2 והומלץ, כי בשלב זה הקטין יעבור אבחון וטיפול רגשי, וישולב בטיפול דיאדי יחד עם המשיב 2 במרכז הורים וילדים; כן הומלץ כי הקטין יוסיף לשהות במשפחת האומנה ויתקשר למשיב 2 פעם או פעמיים בשבוע.

בהחלטת בית המשפט מיום 19.5.15, נקבע כי מחד גיסא, הקטין זוכה לטיפול מסור במשפחת האומנה, אך מאידך גיסא, הוא סובל מקשיים בשל הפער בין אורח חייה של משפחת האומנה לאורח חייו של המשיב 2. המשיב 2 הוכיח לאורך השנים קשר יציב וקבוע עם הקטין ודאגה לצרכיו. עם זאת, קיימים דיווחים על אירועים חריגים סביב ביקוריו של הקטין אצל אביו; כן יש ליקח בחשבון, כי העברת הקטין לרשות המשיב 2 תגרום להפרדת הקטינים וכי המערערת מצויה בהליך גמילה משמעותי. על כן, בשלב זה הושאר הקטין בבית משפחת האומנה לששה חודשים נוספים על מנת שיעבור אבחון, טיפול רגשי וטיפול דיאדי עם המשיב 2.

6. בתסקיר מיום 3.11.15 הומלץ - בעקבות מסקנותיה של ועדת האבחון, טיפול והערכה מיום 2.11.15 - על סיום שהותו של הקטין באומנה והעברתו לידי המשיב 2. דווח, כי היחסים בין משפחת האומנה למשיב 2 הינם קשים, וכוללים שלל האשמות הדדיות, ובשלם משפחת האומנים אינה מתקשרת למשיב 2 באמצע השבוע וסרבו להביא את הקטין לביקור האחרון אצלו. המחיר הרגשי שמשלם הקטין בנסיבות אלה הינו גבוה ואינו יכול להמשיך, מה עוד שהמשיב 2 הוכיח לאורך השנים מסירות ודאגה לבנו ומבקש לגדלו. באשר למערערת, בתסקיר צוין כי הליך הגמילה מתקדם היטב והיא צפויה לעבור לקהילה פתוחה.

ביום 29.11.15 נערך דיון ארוך במעמד הצדדים בשאלה האם להעביר את הקטין לידי המשיב 2. יש להעיר, כי הן לפני הדיון והן לאחריו הוגשו שלל בקשות מטעם המערערת, בהם התבקש בית המשפט, בין היתר, לבטל את הדיון ולהאריך את צו הנזקקות עד לסיום הטיפול במערערת, ולבטל את המפגשים בין הקטין למשיב 2 בשל טענות, כי המשיב 2 איים על הקטין באלימות. בקשות אלה נדחו.