דחיית ערעור התביעה על קולת העונש בעבירות של יידוי אבנים וזריקת בקבוקי תבערה

המשיב הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות: הראשונה- זריקת חפץ מבעיר, בכך שיחד עם חברו זרקו כל אחד בקבוק תבערה בוער לעבר רכבים שחלפו בכביש 443, בשל הגשם כבו בקבוקי התבערה כאשר נפלו על הכביש.

השנייה- יידוי אבנים, בכך שלאחר ביצוע העבירה הראשונה, המשיב יידה אבנים לעבר רכבים שעברו באותו כביש בכוונה לפגוע בהם ולגרום לנזק לאדם או לכביש.

בימ"ש קמא גזר על המשיב 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-10 חודשי מאסר על תנאי.

בימ"ש קמא הפעיל גם 6 חודשי מאסר, מחצית מעונש מותנה, שהיה תלוי נגדו, כך בסופו של דבר, על המשיב לרצות 21 חודשי מאסר בפועל.

הערעור הינו של התביעה בגין קלות העונש, הן העונש שנגזר בתיק זה והן על כך שבימ"ש קמא הפעיל רק מחצית מהתקופה על תנאי בגין תיק קודם. 

המדובר במשיב בן 16.5, אשר זו לו ההרשעה השלישית. בשני המקרים הקודמים הורשע ביידוי אבנים, כאשר במקרה האחרון הוא הורשע ביידוי אבנים באותו כביש בו הורשע בתיק זה.

יצוין כי פסק הדין הקרוב ביותר למקרה שלנו, עליו מסתמכת התביעה, הוא עד"י איו"ש 177/02, התוב"ץ נ' בשאר מוחמד אבו-נעמה, שם מדובר בבן 22 שהורשע פעמיים ביידוי אבנים, במקרה השני נדון ל-12 חודשי מאסר בפועל, כאשר בימ"ש קמא קבע כי 6 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירה קודמת יהיו לריצוי חופף לעונש שנגזר עליו.

בימ"ש זה קבע בערעור כי המאסר על תנאי יהיה במצטבר, ובשל כך גזר עליו 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

יצוין כי אצלנו מדובר עדיין בקטין בן 16.5. בנוסף, תקופת המאסר המותנה היא כפולה, העונש שנגזר עליו הוא חמור יותר, ובצדק, שכן במקרה שלנו מדובר בעבירה של השלכת בקבוק תבערה.

אין ספק כי העבירות בהן הורשע המשיב הינן חמורות, ואלמלא היה קטין ואף לא היה מודה באשמות המיוחסות לו, היה מקום לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו.

נראה לי כי בימ"ש קמא לקח את כל העובדות ונתונים שיש להשתמש בהם בגזירת העונש, ומצא כאמור גם טעמים מיוחדים שלא להפעיל את כל תקופת המאסר שעל תנאי.

לאור האמור, אני דוחה את הערעור.

ניתנה היום, 8 ביולי 2008, ד' בתמוז התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: ער התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: