דחיית ערעור המערער על הרשעתו, ודחיית ערעור המדינה על קולת העונש.

השופט י' אלון:

1.        המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירת שוד בנסיבות מחמירות ובעבירת הפרת הוראה חוקית - ודינו נגזר לשנתיים מאסר בפועל אותן ירצה במצטבר לעונש מאסר של 10 חודשים אותו ריצה בשל הרשעה קודמת. כמו כן הופעל נגדו עונש מאסר על תנאי של שנה אחת - וזאת בחופף לעונש המאסר האמור.

           בפנינו ערעורו של המערער על הרשעתו וערעורה של המדינה על גזר הדין.

           המעשים בהם הורשע המערער התרחשו בליל שבת 27.5.06 סמוך ל-04:00 לפנות ב   וקר באזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב. אותה שעה עבר שם המתלונן בדרכו לתחנת מוניות שירות משם ביקש לחזור לביתו מבילוייו. בדרכו לתחנת המוניות ניגשו אליו המערער ואדם נוסף ("האחר") וביקשו ממנו כסף לצורך נסיעה. המתלונן אמר להם שאין לו כסף והשניים החלו מסתובבים סביבו באופן מאיים. בשלב מסוים שלף האחר סכין מתוך נעלו, הצמיד אותה לבטנו של המתלונן ואיים עליו כי אם לא יתן להם את הכסף הוא ידקור אותו. המתלונן אחוז הפחד מהאחר ומחברו - שלף מכיסו שטר של 100 ש"ח, זרק אותו לכוונם ונס על נפשו.

           אותו הלילה אמור היה המערער להמצא בתנאי מעצר בית מלא בבית אביו בנתניה - בהתאם לתנאי שחרור בערובה שנקבעו לו על-ידי בית משפט השלום בתל-אביב בהליכים אחרים בהם עמד לדין.

2.        המערער כפר בתחילת משפטו בכל המיוחס לו בכתב האישום - למעט עבירת הפרת ההוראה החוקית. על פי טענתו, הוא אכן בילה כל אותו הלילה בתל-אביב (לשם הגיע ממקום מעצר הבית בנתניה - תוך הפרת תנאי השחרור) במקומות שונים באזור התחנה המרכזית ובילה זמנו בשתיה ובשוטטות ברחובות. בשלב מסוים, באשמורת הבוקר, חלפה לידו ניידת. לדבריו, עקב היותו בהפרת תנאי השחרור של מעצר בית - הוא נמלט מפני הניידת והשוטרים, אולם אלה תפסו אותו, עצרוהו והטיחו בו כי זה עתה שדד עם אחר את המתלונן. לטענתו - לא היו דברים מעולם הוא לא שדד אדם כלשהו - וזיהויו על-ידי המתלונן כאחד משני השודדים ששדדו אותו מוטעה ושגוי מן היסוד.

3.        המתלונן לעומת זאת זיהה את המערער בוודאות - דקות ספורות לאחר השוד ובמרחק קצר ביותר ממקום ביצועו.

           וכך היו הדברים.

           מיד לאחר השוד נס המתלונן משני השודדים. לאחר ריצה של כ-50 מטרים הביט לאחוריו וראה את השניים "הולכים ישר שמאלה לכיוון רחוב הרכבת". שניות לאחר מכן עברה לצידו ניידת ובה שוטר ושוטרת. המתלונן סימן להם בבהילות שיעצרו - וסיפר באזני השוטרים את השוד שנשדד זה עתה, הצביע לכיוון הליכת השניים ותיאר בפניהם את מראה החשודים ולבושם. השוטרים הכניסוהו לניידת ויחד עימו החלו בנסיעה לכיוון אליו ראה את השניים הולכים - לאמור, "שמאלה לרחוב הרכבת". ואמנם, מיד כשפנתה הניידת שמאלה לרחוב הרכבת ראו השוטרים והמתלונן את שני האנשים הולכים יחדיו. המתלונן זיהה אותם בפני השוטרים כשניים שזה עתה שדדוהו. שני השוטרים יצאו לעבר שני ההולכים ברחוב. האחד חמק עבר לו והשני - הלא הוא המערער - נתפס בכף. כנקבע בהכרעת הדין, השעה היתה סמוך ל-04:00, במסלול מנוסת המתלונן מהשודדים ונסיעת הניידת לכוון הליכתם לא היה כל אדם אחר, ולא צמד הולכים. המערער והשני שהיה עימו היו היחידים שנמצאו שם.

           המתלונן העיד כי אירוע השוד נמשך כדקה וחצי במהלכם פנו אליו השניים בבקשה שיתן להם כסף. משסירב, סובבו אותו במעגלים ואז שלף האחר את הסכין כשהמערער ניצב כל אותה העת לצידו. הוא מעיד כי הבחין והתבונן בפניו של המערער (והאחר) בכל מהלך האירוע האמור, כי ראה את השניים הולכים משם לכיוון רחוב הרכבת, כעבור עשרים שניות חלפה הניידת הוא נכנס לתוכה והצביע לכיוון הליכת השניים וכעבור שניות נוספות הבחין בשניים הולכים להם ברחוב הרכבת, ומשנתפס המערער (והאחר נמלט) זיהה אותו בוודאות כמי ששדד אותו (יחד עם האחר).

4.        בית המשפט קמא נתן אמון מלא בעדותו של המתלונן - ובזיהויו את המערער כאחד מהשניים ששדדו אותו - ומתוך כך מסכם בית המשפט קמא את קביעתו כדלהלן:

"קשר רציף נשמר בין המתלונן ובין השניים מיד לאחר אירוע. זאת - כאשר רואה המתלונן לאן השניים הולכים, לאיזה כיוון, וממשיך הוא אחריהם בעצמו ועם הניידת, במרחק של כלום ובזמן של כלום.

לאחר אשר מסר תיאורם לשוטרים בניידת - נראים לו השניים כאשר פניהם לכיוון נסיעת הניידת, בהצבעתו עליהם למרות חששו. במנוסתם ובמעצר הנאשם (המערער) כאשר האחר נמלט.

אותו אירוע, כתיאורו, ברצף דברים - הוא אשר מקנה אותו בטחון משפטי כפול:

האחד, במבחן הסובייקטיבי, באמון במתלונן, בבחינתו בדרך עדותו, בתשובותיו הבוטחות, הבלתי מתחמקות. בזיהויו הוודאי בעת אירוע. בתשובותיו המסבירות והמרחיבות לכל שאלה אשר נשאל כמפורט לעיל.

ובנוסף וכאמור, באותו מבחן אובייקטיבי של דברים בשטח; באותו רצף אירוע, מעקב מיידי לגבי השניים ותפיסתם בכף מיד כסמוך לאירוע אך בהימלטות האחר, כאשר תיאורם נמסר עובר לכך (על-ידי המתלונן - י"א) בניידת לשוטרים".              

           אשר למערער, בית המשפט קמא מצא את עדותו בלתי מהימנה בעליל ומלאת סתירות ופירכות אותן מנה אחת לאחת עד בלי הותיר שריד. מתוך ממצאי העובדה והמהימנות שקבע - מצא בית המשפט כי אשמתו של המערער הוכחה מעבר לספק סביר והרשיעו במיוחס לו.

5.        בהודעת הערעור ובטיעוניו על פה מפרט סנגורו של המערער את השגותיו על הכרעת הדין וממצאיה. עיקר טענותיו מכוונות להליך הזיהוי בו זוהה המערער על-ידי המתלונן ולכך שהמתלונן לא ידע למסור במערער פרטי זיהוי של סימני קעקוע בידיו "קפוצ'ון" שהיה על חולצתו, עגיל באוזנו ואי דיוק בציון גובהו.

           עוד טוען הסנגור כי בשני מסדרי זיהוי תמונות שנערכו למתלונן לעניין השודד השני (שנמלט) הצביע המתלונן על שתי תמונות שונות. לכן, לטענתו אין לסמוך על יכולת האבחנה והזיהוי של המתלונן גם ביחס למערער דנן.