דחיית סידור הגט לפרק זמן מוגבל לשם קידום ההליך הרכושי עוד טרם הגט

בפנינו תביעת גירושין של התובע.

ונזכיר האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום ט"ז בכסלו תשפ"א (2.12.20) תחת הכותרת "מתווה דיוני להמשך ההליך":

הובהר לצדדים כי השאלה העקרונית עתה, לאור הסכמתם העקרונית של שני הצדדים להתגרש, היא, האם להתגרש עתה, עוד לפני סיום ההליך הרכושי והכתובה, כבקשת הבעל, או רק לאחרי ההליכים הנ"ל, כבקשת האישה.

בית הדין הציע לצדדים לטעון באשר לכך בעל פה כעת או להגיש סיכומיהם בכתב באשר לכך.

בא כוח הבעל מבקש לטעון בעל פה היום באשר לכך, ובאת כוח האישה מבקשת להגיב בכתב.

ובכן, בית הדין מחליט על הגשת טיעוני הצדדים באשר לכך בכתב (נזכיר – עסקינן בטיעונים לשאלה ספציפית, ולא בסיכומים של תיק). הודע לצדדים כי התנאי להגשת הטענות בכתב היא טענות בהיקף של 3 עמודים בלבד, ללא כל נספחים, מוצגים או ראיות נלוות. הצדדים לא הביעו התנגדות לכך, ובכל מקרה זו החלטת בית הדין. הטענות באשר לכך יהיו בגודל ובגופן המקובל ויוגשו במקביל על ידם בתוך 7 ימים מהיום, ובהם יוכלו שני הצדדים להביע עמדתם באשר לסדר הדברים, גט בתחילה, או סיום ההליך הרכושי בית המשפט והכתובה, טרם הגט.

נבהיר כי הפרת החלטה זו עלולה להביא למצב של מתן החלטה ללא התייחסות לסיכומי הצד שבחר לחרוג מהיקף הסיכומים הנדרש או שבחר שלא להגישם במועד.

בנוסף, נזכיר האמור בסיפא של סעיף ע"ז לתקנות הדיון באשר לסיכומים:

בית-הדין רשאי, לפי ראות-עיניו, להרשות לתובע לענות בנקודה מסוימת או בנקודות מסוימות לסיכום של הנתבע.

ומבחינת בית דין זה, בנקודה ספציפית זו, שאינה סיכומי התיק בכללותו, אין צורך בקבלת תגובת צד אחד לטיעוני הצד השני, ובית הדין לא יאפשר זאת, והצדדים לא יבקשו זאת. רק אם בית הדין יראה צורך מיוזמתו לבקש תגובה שכזו לשם הבהרה, הוא ינהג כן מיוזמתו.

והתקבלו כתבי הטענות של שני הצדדים. בית הדין אינו מוצא צורך לקבלת תגובה לטענות.

הנתבעת טוענת כי יש לסיים את הליכי הרכוש והכתובה ורק לאחר מכן לסדר את הגט, ובפרט במקרה דנן לטענתה. מביאה מקורות הלכתיים להצדקת טענתה, כולל האמור בהחלטת בית הדין הגדול מיום י' בתמוז תש"פ (2.7.20) (בתיק 1248559/1) הרשומה בכתבי טענותיה. ובפרט שהאיש הוא זה שרוצה להתגרש, והאישה מבקשת את זכויותיה. כן טוענת שתביעת הבעל לגירושין נגועה בחוסר תום לב קיצוני, כמפורט בסעיף ב לכתבי טענותיה, ואף טוענת כי הבעל מונע מהאישה את חלקה בפנסיה שלו, ולטענתה "לא ניתן להותיר את האישה במצב מחפיר ללא כל מקור הכנסה ומול שוקת שבורה".

התובע טוען בכתב טענותיו, כי הקרע בין הצדדים התרחש לפני שנים (בשנת 1993), לא קשר מקובל של נישואין, מכחיש את טענות האישה כי הוא פגע בה מינית או היה אלים כלפיה. לטענתו, האישה לא "משמשת" עם בעלה כבר 20 שנה ולא זכאית לכתובה, היא רוצה להשתלט על הרכוש המשותף של הצדדים, כן רוצה להמשיך ולקבל מזונות אישה, דורשת את רוב כספי הפנסיה של הבעל, ולהמשיך להתגורר בדירה המשותפת, וכן כבר גזלה מהרכוש המשותף 600 אלף שקלים, ורוצה לקבל את הגט במועד המתאים לה. טוען כי בני הזוג שונאים זה את זה, וכל יום מעגן את הצדדים. אין חשש שלאישה לא יהיה מהיכן להיפרע לאחר הגט לאור התיק המתנהל בבית המשפט. מציין מקורות הלכתיים להצדקת טענותיו, מאמרים ופסקי דין. לכן מבקש להורות על מתן גט לאלתר ודיון על הכתובה לאחר הגט.

ובכן, טרם מתן החלטה, ולשם מתן רקע – אף שבאריכות מה – נציין את התנהלות התיק עד כה, תוך ציטוט מהחלטות קודמות שנתנו בו.

השתלשלות העניינים בתיק עד כה

ראו האמור בהחלטת בית הדין מיום כ"ט בחשון תשפ"א (16.11.20) (הדיון הראשון שהתקיים), כן ראו מתוך האמור בהחלטת בית הדין מיום א' בכסלו תשפ"א (17.11.20) באשר לבקשת הנתבעת לדחיית דיון ועיכוב ביצוע החלטת בית הדין. ונזכיר מתוך האמור בהחלטת בית הדין מיום כ"ט בחשון תשפ"א (16.11.20):

[...]

למעשה, העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הן, כי בהתאם להחלטת בית המשפט, הנתבעת זוכה למזונות אישה מהבעל (לטענת באת כוחה, מדובר בסך 4000 ש"ח) וכן שהיא גרה לבדה בדירתם של הצדדים. כן ראו המתואר בהחלטה הנ"ל, כי טענתה העיקרית של באת כוח הנתבעת היא, שיש לסיים את הליכי הרכוש בבית המשפט עוד טרם הדיון בגט (במקרים רבים, הכוונה שמאחרי טענה זו היא, שיש לסיים את הליכי הרכוש לשביעות רצונו של המבקש זאת, טרם שיסכים לתת או לקבל גט).