דחיית כניסת אדם למועדון לא הייתה על רקע הפלייה בשל צבע עורו

פ ס ק  -  ד י ן

רקע

1.      1.      מונחת בפני תביעה בסך 50,000 ש"ח.

2.      2.      מר כותה דוד (להלן: "התובע") הינו אזרח ישראלי בשנות השלושים הראשנות. בתאריך ה-06/12/05 הגיע לכניסת מועדון בנמל תל - אביב בשם "בודהה בר" (להלן: "המועדון" ) בסביבות השעה אחת לפנות בוקר. לטענתו, עת הגיע למקום בלווית חברו, נדחתה כניסתו לתוך המועדון על ידי ה"סלקטורית" (או מארחת) אשר עמדה בכניסה. לאחר כמה דקות הגיעו למקום בני משפחתו של התובע. כשסיפר להם על מה שקרה החליטו לנסות להכנס ואם יצליחו ינסה הנתבע להכנס שוב. שני בני משפחתו אכן הוכנסו למועדון ומשכך ניסה התובע להכנס שנית למועדון אולם שוב, כניסתו נדחתה.

3.      3.      טען התובע כי לדידו, לא הייתה מניעה כלשהי מבחינה התנהגותית או הופעה חיצונית שעל פיה ניתן היה לחשוב שיידחו את בקשתו להיכנס למועדון. עם זאת, הסלקטורית ששמה מורן, סירבה להכניס אותו. כמו כן, היא לא פירטה איזו שהיא סיבה מדוע כניסתו למועדון איננה מתאפשרת. לטענתו, הסלקטורית פשוט התעלמה ממנו ומחברו כמעט באופן מוחלט חוץ מכמה מילים לגבי ניסיונם להראות לה תעודת זהות ותגובתה שלא ביקשה לראות את התעודה.

4.      4.      לדידו של התובע, הסיבה היחידה שבגללה לא יכל להכנס למועדון הינה עקב צבע עורו השחום כמעה עקב מוצאו המזרחי (ראה סע' 8 לכתב התביעה).

5.      5.      עקב השפלתו באותו אירוע אשר התמשך בין 45 דקות לשעה החליט התובע להגיש תביעה זו נגד חברת בודהה בר תל אביב בע"מ (להלן: "נתבעת 1") ומנהלי החברה, מר נועם קולמן ומר מיכאל לוצוב (להלן יחדיו: "הנתבעים"). זאת על פי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000. (להלן: "חוק איסור הפליה").

6.      6.      מנגד, טענו הנתבעים כי רצון התובע הינו ניסיון להתעשר על חשבונם ושלא במשפט. בנוסף, נתבעים 2 ו-3 טענו לגביהם כי הבעלים האמיתיים של המועדון הינה חברה בשם "סנטרל בר בע"מ" והם לא בעלי מניות בחברה הזו. כמו כן, נתבעים 2 ו-3 לא היו במקום בזמן האירוע שנטען.

7.      7.      לגופו של עניין טענו הנתבעים כי  מועדון הבודהה בר הינו למעשה מועדון חברים אקסקלוסיבי. משכך ישנו סדר כניסה לגיטימי לתוך המתחם. ראשית מפתיחת הדלתות עד לשעה 23:00 נכנסים למועדון אנשים שמזמינים מקומות. לאחר מכן נכנסים חברי מועדון בעלי כרטיס מועדון (VIP) המונה לטענתם 150 איש. רק לאחר מכן נכנסים, בהנחה שיש עוד מקום להכניסם, עוברי אורח שאינם "קבועים" כגון התובע.

8.      8.      לא זו אף זו, טענו בפני הנתבעים כי קהל המועדון מורכב לרוב מאנשים בעלי חזות מזרחית ובהתאם לכך אף מושמעת המוזיקה במקום. לעניינו של הנתבע, טענו שכנראה התובע התנהג שלא כשורה בכניסה למועדון ומשכך, נדחתה כניסתו. דחייה שכזו מטעמי בטיחות, הינה לגיטימית.

9.      9.      תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר' ומשכך פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנאמר בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

דיון

10.  10.  לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועברתי על המסמכים ושאר החומרים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

11.  11.  הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל  השכנוע  שנתקיימו כל העובדות המהוות  את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי   פ"ד כ"א (2) 358, 364).

12.  12.  אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו עליו הוא מוטל.

13.  13.  רמת הנטל היא כמובן זו המקובלת במשפט אזרחי דהיינו מאזן ההסתברות או הוכחת הגרסה "המסתברת יותר". נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 ונקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

14.  14.  יחד עם זאת, סעיף 6 לחוק איסור הפליה מתייחס להעברת נטל השכנוע לכתפיי הנתבע: