דחיית טענת חברת שסירבה לשלם תגמולי ביטוח לנהגת בעלת רישיון זר

רקע

מונחת לפני תביעה בסך 17,800 ש"ח שהוגשה בסדר דין מהיר.

בעווער מיכאלה (להלן: " תובעת 1") וישראל קליין (להלן: " תובעת 2") (ולהלן: "התובעים") שהינם בני זוג נשואים, ביטחו את רכבם מסוג מאזדה MPVשמספרו 68-045-50 (להלן: " הרכב") בפוליסת ביטוח "בונוס מושלם" שמספרה 7301072104/07 (להלן: " הפוליסה") אצל שומרה חברה לביטוח בע"מ  (להלן: "הנתבעת").

בתאריך 18.11.07 ארע אירוע ביטוחי לרכב (להלן: " התאונה") ובמהלכו נגרמו לרכב נזקים בסך 17,800 ש"ח כפי העולה מהחשבוניות שצורפו לכתב התביעה כנספח ג'. עבודות התיקון בוצעו על ידי המוסך (להלן: " המוסך") על פי הערכת שמאי ולאחר אישורו  של השמאי מטעם הנתבעת.

התובעים שילמו למוסך את סכום התיקון, אולם פניותיהם לנתבעת להחזר על סכום זה נדחו אף שהנתבעת חבה להם סכום זה מכוח הפוליסה. משכך הגישו תביעה זו.

הנתבעת דחתה את טענות התובעים. לשיטתה, בזמן התאונה נהגה ברכב התובעת 1 כשברשותה רק רישיון נהיגה ממדינה זרה.

הנתבעת טענה כי תנאי מקדמי לכיסוי ביטוחי כל שהוא אצל הנתבעת הוא החזקת רישיון נהיגה תקף בישראל. הנתבעת טענה כי מרכז חייה של התובעת 1 הוא בישראל ועל פי פירוט כניסות ויציאות כפי המתועד בדרכונה של התובעת 1 עולה כי איננה שוהה בישראל באופן זמני, ומשכך, אין רישיונה הזר בר-תוקף בישראל. משכך טענה הנתבעת כי התובעת 1 נהגה ברכב הניגוד להוראות ס' 24 לתנאי הפוליסה ורישיונה הזר איננו בר-תוקף בהתאם לתקנה 567 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

כמו כן הכחישה הנתבעת את הנזק הנטען וטענה כי אינו קשור לאירוע והוא מופרז, מוגזם וחסר כל אחיזה במציאות.

בתאריך 12.11.08 הצעתי לצדדים כי בית המשפט יפסוק בסכסוך שביניהם בדרך הפשרה, אך  זו לא  התקבלה, ומשכך אין מנוס מלהכריע תיק זה לפי עקרון "ייקוב הדין את ההר".

בתאריך 22.4.09 העידו בפני שני התובעים מטעמם. הנתבעת לא מצאה לנכון להביא כלשהם עדים מטעמה.

בסיום חקירות העדים הוריתי, על פי בקשת ב"כ הנתבעת, כי התובעים יגישו סיכומיה תוך 30 יום מיום הדיון עם העתק לנתבעת אשר תגיש סיכומיה תוך 30 יום לאחר מכן.

התובעים הגישו סיכומיהם בתאריך 20.5.09, הנתבעת הגישה סיכומיה בתאריך 22.6.09.

תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כקבוע בתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל  השכנוע  שנתקיימו כל העובדות המהוות  את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי   פ"ד כ"א (2) 358, 364).

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

לדידי, הצליחו התובעים להרים את הנטל המוטל עליהם.

אין מחלוקת בין הצדדים אודות קרות האירוע הביטוחי. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת ביטחה את הרכב נשוא התביעה. התובעים נשאו בנטל להוכיח את קרות הנזק ואת גובהו על ידי הגשת הקבלות בגין תיקון הרכב.

הנתבעת ניסתה לשכנעני כי התובעת 1 הייתה אמורה להיות מודעת לכך שהיא לא מכוסה כי מהמסמכים שנמסרו לתובעים (על שלל סעיפיהם) עולה כי אין התובעת 1 מכוסה על ידי הפוליסה. אולם הנתבעת עצמה את עיניה עת שילשה לכיסה את פרמיית ביטוח הפוליסה של הרכב אף שהיו בידיה הנתונים המעידים כי התובעת 1 איננה מחזיקה ברישיון ישראלי אלא רק ברישיון זר.