דחיית טענת חב' בטוח לסילוק על הסף של תביעה לפצוי נזק גוף של לוקה בנפשו שקפץ לכביש

מבוא

1. לפניי בקשה לסילוק על הסף שהוגשה ע"י הנתבעים ( להלן: המבקשים).

2. כידוע בחינת הטענה לסילוק על הסף תיעשה, ככלל, בהתבסס על המסכת העובדתית שהמשיב שטח בתביעתו, נוסף לעובדות שלגביהן לא נטושה מחלוקת בין הצדדים או כאלה שקיימת לגביהן הודאה פורמאלית מטעם המשיב  שמייתרת, הלכה למעשה, כל בירור עובדתי באשר לעובדות אלו.

3. מכאן, לא אתייחס לטענותיהם של המבקשים במישור העובדתי אותן ראו להציג בהרחבה בבקשתם.  הגם וכפי שאפרט בהמשך , לכאורה, די בעובדות המוסכמות כדי להרים את הנטל הרובץ לפתחם של המבקשים. על-כן, בשלב הזה, הכרעתי תתבסס אך על אותן עובדות מוסכמות ותו לאו.

4. לאחר שהקדמתי את דברי שלעיל אכנס עתה לעובי הקורה. אפתח תחילה בהבאת העובדות , לאחר מכן אציג בתמצית את טענותיהם של הצדדים, הדוגלים בגישות קוטביות, ואז אגש למלאכת ההכרעה.

העובדות שצריכות לעניין.

1. התובע (להלן:המשיב) הינו יליד 1972, תושב הצפון סובל מזה כ 17  שנים ממחלת נפש קשה שבעקבותיה הוא מטופל אינטנסיבית. מצבו הרפואי של המשיב התדרדר עד כדי הכרזתו כחסוי ומינוי אפוטרופס.

2. ביום 1.8.08, המשיב התאשפז מרצונו במרכז לבריאות הנפש........ המשיב אושפז במחלקה סגורה לשם הסתכלות  עד ליום 3.8.08 , אז אושרה למשיב שעת חופש בגבולותיו של המוסד.

3. במסגרת שעת החופש המשיב עזב את המוסד, לערך בשעה 11:00, והחל משוטט ברחובות על אף השמש הקופחת וכשהוא יחף. המשיב הרחיק עד לפאתי העיר....... ונצפה בשעה 16:45 לערך בסמוך לכניסה .......... באותו שלב, החלו להגיע קריאות למשטרת ישראל לגבי בחור תימהוני המהלך בין הרכבים הנוסעים. כן נמסר, כי המשיב ניסה מספר פעמים לקפוץ לכביש בפני רכבים נוסעים, עד אשר נפגע קשות מהרכב מושא תיק זה.

4. אציין, כי המשיב העלה בתגובתו טענה לפיה באותו שלב קריטי הוא היה שרוי בהתקף פסיכוטי חריף, ונתון תחת שליטתם של קולות אותם שמע. קולות אלה, כך נטען, שכנעו את התובע כי הינו חסין מפני רכבים ומכאן , כשהוא חדור מוטיבציה להוכיח זאת, קפץ מספר פעמים עד אשר נפגע.

5. אף שלא ראיתי, בשלב זה,  כל תימוכין אובייקטיבי לגבי טענתו זו  של המשיב , ברם לעניות דעתי  טענה זו ראוי כי תבחן מנקודת מבטו המקצועית של מומחה לדבר, כפי שאדרש בהמשך.

6. בהתבסס על עובדות אלו, המשיב הגיש תביעתו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:החוק), בה עתר לחיוב המבקשים בנזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות התאונה. ובד בבד עם הגשת תביעתו גם עתר למינוי מומחה ריפואי בתחום הפסיכיאטרי מטעם בהמ"ש, לשם בחינת מצבו הנפשי וכושר שיפוטו בזמנים הרלוונטיים להתרחשות.

7. המשיבים התנגדו למינוי  המומחה ואף הביעו רצון להגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף. אי-לכך הוריתי לצדדים להתייחס במסגרת הבקשה והתגובה לשני העניינים השנויים במחלוקת, הן באשר לסילוק התביעה על הסף וגם, ככל שהבקשה תידחה, אזי לשאלת מינויו של מומחה מטעם בהמ"ש.

תמצית טענות הצדדים.

1. המבקשים סבורים כי עסקינן במקרה קלאסי המוחרג מתחולתו של  החוק משום שהמשיב נפגע בתאונה שנגרמה במתכוון, כאשר אירוע זה והנזקים שבאו בעקבותיו חוסים תחת כנפיה של החזקה הממעטת שבסע' 1 לחוק .

2. המבקשים מדגישים בבקשתם, שאין זה נכון לשלול באופן גורף קיומה של כוונה בשל העובדה שהנפגע לקוי בנפשו, אלא הנטל על הנפגע להוכיח כי באותו שלב קריטי הוא היה נעדר כל כושר שיפוט אף הבסיסי. הואיל , לגישת המבקשים, ולמשיב  היה  כושר שיפוט עובר ובזמן התאונה אותו ראוי לבחון מנקודת מבט אובייקטיבית, אזי יהיה נכון כבר בשלב הזה להורות על דחיית תביעתו. תוך כך, המבקשים גם הביעו התנגדות נחרצת למינוי של מומחה בתחום הפסיכיאטרי, כפי שהמשיב בקש.

3. מהצד השני של המתרס, המשיב סבור כי יהיה נכון לדחות את הבקשה ולהורות על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי מטעם בהמ"ש לשם עמידה על מצבו הנפשי של המשיב בזמנים שקדמו לתאונה.

4. המשיב דוגל בגישה, כי נטל ההוכחה בכגון דא הינו מנת חלקם של המשיבים הנתלים באותה חזקה ממעטת, הגם, כך הוא סבור, שהפירוש הנכון לאותה כוונה מחייב איתור מרכיבים של מודעות למעשה, אך גם רציה בתוצאותיו הצפויות, דבר שלא מתקיים בענייננו.

דיון והכרעה.