דחיית טענות של "הגנה מן הצדק" "צורך" ו"זוטי דברים "של שוהה בלתי חוקי הטוען שמאוים בשטחים

שהגיש לבג"ץ, נ/13; סעיפים 3 ו-4 למכתבה של באת כוחו  לוועדת המאוימים, נ/2; סעיפים 1-3 לעתירה לבג"ץ, נ/3).

ד.      1995-1988: הנאשם ברח מ-[-] ועבר לגור ב-[-]. הנאשם התחתן ב- [-] עם [-]. לבני הזוג נולדו שני ילדים. הנאשם עבד בישראל ופרנס את משפחתו מעבודתו בישראל (פרוט' עמ' 21 ש' 3 עד 14).

ה.      1995: שוטר שעבד ברשות הפלסטינית בשם [-], ואשר מקורו מ-[-] והינו קרוב משפחה של [-], נתקל בנאשם באקראי ב- [-] ואמר לו "אתה נשרפת ב- [-] ולכן השב"כ הישראלי שלח אותך ל- [-]?". בהמשך אותו שוטר עקב אחר הנאשם וביום שלמחרת בשעות הלילה הגיעו לביתו ב- [-] בין 15 ל-20 איש כשהם רעולי פנים ונושאים נשק וגרזנים. הנאשם ברח מתוך ביתו אל הגג והשקיף עליהם מהגג כאשר הם עומדים בכניסה לבית, בעוד שאשתו מודיעה להם שהוא איננו נמצא. בהמשך, הנאשם ברח דרך גגות של בניינים סמוכים ואותם רעולי פנים לא הצליחו להשיג אותו. לאחר אותו אירוע הנאשם ברח לישראל (פרוט' עמ' 21 ש' 15 עד 26).

ו.       1995 – 2002: הנאשם עבר לגור בישראל בתחומי העיר [-] וקיים קשר טלפוני עם אשתו וילדיו שנותרו ב- [-] ודאג להעביר להם כספים לפרנסתם מעבודתו בישראל (פרוט' עמ' 22 ש' 5-1).

ז.       2002: הנאשם מודיע לאשתו שלאחר ששקל את העניין הגיע למסקנה שעליו להתגייר והציע לאשתו להצטרף יחד עם שני ילדיהם להליך הגיור שבכוונתו לעבור, וזאת על מנת להשתקע בישראל ולהסדיר את מעמדם המשפטי בישראל. אשתו סירבה להצעה זו ובמקביל הודיעה ל- [-] על כך. [...] הגיע ל- [-] ואסף את שני ילדיהם והעבירם ל- [-]. בנוסף, [...] עדכן את [...] על כוונותיו של הנאשם להתגייר, דבר שהבאיש את ריחו אף יותר בציבור הפלסטיני ב- [-] ועקב כך [...] ניתקו עמו קשר באופן מוחלט וסירבו אף לשוחח עימו בטלפון (פרוט' עמ' 22 ש' 4 עד עמ' 23 ש' 3).

ח.     2002 עד היום: הנאשם המשיך להתגורר בשטח ישראל בתחומי העיר [-], תוך שהוא מנסה לשרוד על ידי עבודה בישראל. במהלך השנים נפתחו לו תיקים פליליים שונים שנסובו סביב העבירה של כניסה ישראל שלא כחוק, כאשר הנאשם מסתיר את האיום שנשקף לחייו ב-[אזור] מידיעתם של גורמים שונים בישראל כגון משטרה, סנגורים שייצגו אותו ובית המשפט. במסגרת הטיעונים לעונש שהתקיימו בתיקיו השונים הציג טיעונים שונים שהיה בהם בכדי להביא להקלה בעונשו כגון מצבו הכלכלי, צורך בפרנסה ומצבו הרפואי. כמו כן, בשלב מסוים פנה למתקן השב"כ במגרש הרוסים בירושלים וביקש סיוע אך נמסר לו שעל מנת לקבל סיוע עליו לגייס את אשתו כסוכנת שב"כ, אך הבהיר להם שהדבר איננו בשליטתו ולכן לא זכה לכל עזרה (פרוט' עמ' 23 ש' 4 עד פרוט' עמ' 24 ש' 28).

ט.     2012 – 2013:  הנאשם פנה לוועדת המאוימים לצורך הסדרת מעמדו בישראל אך בקשתו נדחתה. בהמשך הנאשם הגיש עתירה לבג"ץ נגד וועדת המאוימים והעתירה נמחקה על מנת שעניינו יוחזר לדיון בפני וועדת המאוימים לצורך קבלת פרטים משלימים (נ/1 עד נ/10). כמו כן, ניתנת ההחלטה ביום 12.9.13 על ידי כבוד השופט רובינשטיין לפיה העתירה נמחקת בהסכמה והתיק יוחזר לוועדת המאוימים לדיון מחדש, וכי הנאשם לא יורחק מישראל עד 30 יום לאחר החלטתה החדשה של ועדת המאוימים (נ/10).

י.       17.9.2013: מתקבלת החלטה עדכנית של ועדת המאוימים לפיה בקשתו להסדרת מעמדו בישראל נדחית ( נ/11, נ/12).

יא.    2014:  הנאשם הגיש עתירה חדשה לבג"ץ נגד ועדת המאוימים (בג"ץ 14/-) וזאת כאשר הוא עותר לביטול החלטת ועדת המאוימים והנפקת היתר שהיה בישראל עבורו. נכון למועד מתן הכרעת הדין, עתירה זו הינה עדיין תלויה ועומדת (נ/13).

ג.         טענותיו המשפטיות של הנאשם