דחיית טענה לביטול הסכם ממון בגין הפרתו

1.         עניינה של התובענה: ביטול הסכם.

2.         העובדות

            הצדדים נישאו זל"ז ביום 25.2.81 והתגרשו ביום 7.1.08.

ביום 8.12.06 חתמו הצדדים על הסכם גירושין, אשר אושר בבית המשפט לענייני משפחה בפני כב' השו שוחט, ביום 9.1.07 (להלן: "הסכם הגירושין").

הרקע לחתימה על ההסכם, על פי כתב התביעה הינו כדלקמן: "בשנת 2006 נקלע התובע למצוקה כלכלית קשה ולכן מפחד נושים פוטנציאליים החליטו הצדדים כי יערכו לבקשת הנתבעת הסכם חלוקת רכוש וגירושין, שלא להשאיר את הנתבעת ואת שלוש הבנות שנולדו במהלך הנישואין ללא קורת גג". (ס' 4 לכתב התביעה) 

בס' 6 להסכם הגירושין נכתב כדלקמן:

"הבעל יעביר את זכויותיו בדירת מגורי בני הזוג ברחוב ... והידועה כחלקה ... בגוש ... לבעלותה הבלעדית של האישה. לצורך כך הבעל יחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר וכן על כל מסמך ו/או תצהיר ויעשה כל הנדרש על מנת להעביר זכויותיו בדירה לאישה. להבטחת זכויות האישה בנכס הנ"ל רשאית האישה לרשום הערת אזהרה לטובתה בגין הסכם זה".

בס' 10 ו - 13 להסכם הגירושין נכתב כדלקמן:

"10. פרט לקבוע בהסכם זה מאשרים ומצהירים הצדדים כי אין להם ולא תהיינה להם האחד ממשנהו תביעות, דרישות, טענות ומענות מכל סוג ומין שהוא ומכל הכרוך ו/או הנובע ו/או הקשור בנישואיהם וברכושם ו/או ברכושו של אחד מהצדדים, מכל מין שהוא במישרין או בעקיפין.

13. למעט האמור בהסכם זה ובכפוף לביצועו, כל רכוש ו/ או זכות ו/או נכס הרשומים ע"ש אחד הצדדים בכל רישום המתנהל על פי דין יושאר בבעלותו ובחזקתו של הצד אשר על שמו רשום הרכוש ו/או הזכות ו/או הנכס".

3.         על פי כתב התביעה, עניינה של התביעה דנא הינם שני נכסי מקרקעין: האחד הינה הווילה ברחוב ...., הידועה כחלק מחלקות ..., ... בגוש ... (להלן: "הווילה"), אשר מוזכרת בס' 6 להסכם הגירושין, כמפורט לעיל; והשנייה הינה דירת משרד ברחוב ... הידועה כחלקה ... בגוש ... (להלן: "הדירה"), אשר לא מוזכרת מפורשות בהסכם הגירושין. לטענת התובע, הדירה נרכשה בשנת 1994 ע"י התובע ונרשמה ע"ש הנתבעת, ושימשה כמשרד לתובע (אשר הינו עו"ד במקצועו) מאז רכישתה ועד סמוך ליום 31.1.2.11.

לטענת התובע לאחר גירושי הצדדים, נכרת ביניהם הסכם נוסף בעל פה, בו התחייבה הנתבעת כי הדירה תועבר לבעלותו של התובע עם דרישתו, כנגד הכספים ששולמו על ידו לרכישת הדירה ותשלום המשכנתא המוטלת על הווילה.

לפיכך, כנטען - כאשר התובעת מבקשת כי הווילה תועבר לבעלותה הבלעדית, אך מנגד בפועל לא שילמה ואינה משלמת את תשלומי המשכנתא הרובצים על הווילה, היא פועלת שלא בתום לב ומפרה את הסכם הגירושין הפרה יסודית, המחייבת את ביטול ההסכם.

לכן, מבקש התובע כי ביהמ"ש יורה על ביטולו של הסכם הגירושין מיום 18.12.06 ופסק הדין המאשר אותו מיום 9.1.07.

4.         להשלמת התמונה יש לציין כי התובע הגיש בעבר, במסגרת תמ"ש 9867-02-12, תובענה במסגרתה התבקש ביהמ"ש להורות לנתבעת להעביר את הדירה לבעלות התובע ולהעביר את מלוא חיובי המשכנתא החודשיים על הווילה על שמה. תביעה זו נמחקה, בעקבות המלצת בית המשפט, בהחלטה מיום 1.10.2012.

5.         טענות התובע

התובע מפנה את ביהמ"ש להחלטת הרשמת מיום 2.4.12 בתמ"ש 9867-02-12 (התביעה הקודמת שנמחקה) במסגרתה נפסק, לטענתו שהיו שינויים והסכמות להסכם הגירושין, אשר עומדות בניגוד להסכם הגירושין ומשנות אותו.

אף לשיטת הנתבעת, היא לא עמדה בהסכמות והפרה את הסכם הגירושין הכולל (דהיינו: זה הכולל את הסכם הגירושין שאושר ואת הסכמות הצדדים לאחריו), הפרה יסודית. לפיכך, כל טענות הנתבעת כי רצתה, ובכוונתה היתה להוציא את התובע מהיותו לווה במשכנתא ולשלם במקומו את תשלומי המשכנתא  - דינן להידחות.

אין חולק כי על הנתבעת היה להוציא את התובע מהיותו לווה בהלוואת המשכנתא הרובצת על הווילה, ועל פי האמור בהסכם הגירושין היא תועבר לבעלותה של הנתבעת, אולם היא לא עשתה כן. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 9.4.13 אישרה נציגת משכן כי התובע הינו עדיין לווה באותה הלוואת משכנתא. זוהי, לדידו של התובע, הפרה יסודית של הסכם הגירושין הכולל, כהגדרתו.